מאז ומתמיד אהבתי קולנוע וסרטים. אני אפילו זוכר את הסרט הראשון שראיתי בחיי עם אבא שלי בקולנוע תפארת המיתולוגי בראשל"צ, "עליו השלום", עליו יושבת היום במקומו ספרית כותר העירונית של העיריה, הקרנה חוזרת של מונרייקר בסדרת ג'ימס בונד. משהו כנראה בקסם העלטה של עולם הקולנוע משך אותי. הז'אנרים האהובים תמיד היו שונים ומגוונים, מסרטי אקשן עתירי פעלולים ואפקטים, דרך סרטי מתח, דרמה, קומדיה, מד"ב ועוד ועוד. לעומת זאת סרטי תעודה איכשהו נדחקו לקצה התחתון של הרשימה וזה לא שאני לא מעריך/אוהב/מתחבר או מושפע אבל שיש לי שעתיים פנויות לסרט בבית ואדרבא בקולנוע אז דוקו מקבל רייטיניג מעט נמוך יותר ונדחק הצידה.
השבוע סיימתי את ימי המחלה,(ראה פוסטים קודמים), ואנצל כאן את הבמה להמליץ על סרט דוקו מאוד מוצלח שהספקתי לראות במקרה וטוב שרצה הגורל וכך יצא.
שם הסרט: "לחפש את שוגר מן".
ארץ מוצא: שבדיה, בריטניה 2012.
העלילה: שני אנשי תעשיית מוסיקה מדרא"פ יוצאים למסע חובק עולם על מנת לאתר את גורלו של סיקטו רודריגז זמר אמריקאי היספני אנונימי שהוציא שני אלבומים בסוף השבעים ותחילת השמונים, שלא זכו להצלחה אך מס' שנים מאוחר יותר זוכים אותם אלבומים לתהודה והצלחה פנומנלית בדרא"פ, בתקופת משטר האפרטהאיד, בגלל אותן תכנים אנטי ממסדים וחובקי חברה. השמועה טענה בדבר התאבדותו של רודריגז על הבמה ושני יוצרי הסרט לוקחים על עצמם לפצח את החידה. הסרט משלב קטעי מוסיקה של האמן רודריגז על רקע נופיה מקסימים של דרא"פ והאפרוריים של דטרויט.
רשמים אישיים: רודריגז הוא ה"בוב דילן" החדש שלי. המוסיקה שלו לא מפסיקה לנגן ברקע מאז. לבוא קטן ולצאת גדול, סרט פשוט יפהפה ומקסים. לא סתם זכה באוסקר הסרט הדוקמנטרי הטוב ביותר 2013. מסקנת חיים שלכל מטבע יש צד שני והוא תמיד משליך על חיינו.
;){kind=link}