הכול התחיל למעשה בחנות יין קטנה ונחמדה בפניאפל. אני גיל ורונן, שותפיי לפורום היין עלעלנו, בין מדפי היין והתוויות השונות בהתלהבות יתרה, כמו ג'סיקה פארקר המשוטטת בתאוות יתר בחנות נעליים טיפוסית. כאשר לפתע אני קולט בזווית עיני תווית מוכרת וייחודית. כן לא טעיתי-וגה סיציליה במלוא הדרו ולא סתם וגה סיציליה אלא אספיסאל. על מנת לסבר את האוזן, מדובר באחד ה-יקבים ידועי השם אם לא הראשון שבהם באפלסיון של ריברה דל דוארו. האספסיאל הוא תווית הדגל של היקב. היין מיושן כ 7-8 שנים ומורכב למעשה ממס' בצירים איכותיים. והרי זה פלא, החזקתי בידי תווית,(שדרך אגב טרם טעמתיה באותו זמן),המורכבת מבצירי: 1991,1994,1999. המחשבה המיידית לשתות את היין במלון באותו ערב עם אוכל בהתאם. SMS לאלי והוא "מאשר" קנייה. אחרי כמה דקות במלון, אלי כבר בחדר מנופף בידו שטר של 200 אירו עלות הבקבוק,(לא לדאוג בארץ הוא עולה כמעט פי 3 אם בכלל ניתן למצוא), אך מייד דואג להוריד אותי מהאולימפוס ומחלומותי באספניה, למרות שאנחנו בספרד, בתואנת מחלה ושאין זה הזמן המתאים לבקבוק שכזה ומבטיח לי מעט לפני שמפנה אלי את גבו עם הבקבוק בידו, לכשנגיע לארץ נדאג לארגן טעימת סכום ספרדית.
לארץ כמובן הגענו טעוני בקבוקים ואם היה זה אפשרי גם את הכמות הזאת היינו מכפילים. הזמן עבר ורץ לו ומסיבות כאלה ואחרות הטעימה נדחתה לה כל פעם מחדש. מצב "הציפורניים" בהתאם לא נראה זוהר במיוחד.
וכך ביום חמישי האחרון כחצי שנה אחרי, זה קרה. התכנסנו לנו רב חברי הפורום בביתו של אלי, לטעימת סכום ספרדית. להלן הרשמים שלה.
פתחנו עם Secreto יין של Vina Mayor ברמת Reserva 2001 יין מריברה דל דוארו. יקב אליו היינו אמורים להגיע במהלך הטיול דאז אך יום לפני הגעתנו אליו ביטל היקב את הסיור בו מסיבות שאינן ידועות עד היום. שפתחתי את היין בבית, הפקק כמעט התפרק לי בתוך הבקבוק אך הצלחתי לחלצו בסופו של דבר בשלום. באף קבלתי פצצה של ריחות פרי שחורים ובוקה חזק של וניל. כשמזגנו לכוס לאחר כשעתיים משום מה הריחות האלו התפוגגו כמעט לחלוטין. בפה יין עם הרבה פרי מרוכז ומעט אלכוהול, גוף עשיר אך עם זאת מעט אכזבה, יין מודרני מידי ולצערי נראה לי שהיה עדיין סגור כך שלא ניתן היה להתרשם ממנו כמו שצריך.
היין השני ומעט מאכזב בעיני למרות ציפיות גדולות אבל ככל הנראה זה הסגנון של היקב שפחות אהבתי וכאן יש כאלה שירימו גבה ומותר להם שכן נאמר..."על טעם וריח אין מה להתווכח" יקב , לופז דה הרדיה או בשמו המוכר Vina Tondonia ארבעה תוויות יין מבצירים שונים שתיתי כבר מיקב בעל שם זה ורק לאחת התחברתי. הפעם: יין לבן Reserva 1998 על טהרת וויורה ומלבסיה הזנים הלבנים והנהדרים, הטיפוסיים לריוחה. היין מיושן מס' שנים בחבית ולטעמי כמעט כל טיפת פרי נשאבה מהיין הזה. בפה גוף עדין ומעט שמנוניות עם לימוניות מהדהדת ברקע. האף נתן תחושה של ליקר שקדים עדין. אני לא אהבתי כל כך רב שאר החברים אהבו. לטעמי אם היה מדובר בטעימה עיוורת, בספק אם התגובות היו בהתאם.
Solar de Samaniego 1999 הפתעת הערב, יין שקניתי בעיירה היפהפייה לה גווארדיה,(לא המחלף 1000 אלפי הבדלות), ממש במקרה, סתם תווית שקפצה לי לעיין בחנות שלא מוכרת יינות דווקא. קודם כל משקלו של הבקבוק, הרגיש יותר כבקבוק מגנום ולא 0.75 יקב אנונימי יחסית ולא מוכר המכיל כמובן טמפרניו ומעט גרנאש. הצבע בורדו, סגלגל, מעט עכור. אף מתקתק של ליקריץ, וניל/קינמון. ובפה ההפתעה הגדולה, יין נעים ואלגנטי, הפרי מעט נעלם ושקע לו מה שהוסיף לנעימות של היין והרוך שלו וההחלקה בגרון. הסיומת מעט קצרה. יופי של יין ב-20 אירו.
וכמובן איך לא גולת הכותרת של הערב הזה היין אליו חיכינו כל כך: וגה סיציליה אספסיאל 1991,4,9. מה אומר ומה אגיד מ ד ה י ם . מהבציר הראשון ועד ימינו מדובר ב-22 שנים של התיישנות ועל פניו זה נראה כאילו השנים החלו ללטף רק את המעטה החיצוני של היין בלבד. ליין צבע בורדו עמוק ללא שום סימני גיל או שוליים כלשהם. באף מתקתקות קלילה של קינמון ומעט תפוז. בפה גוף סופר מרוכז של פרי שחור שוקולד ועוד אינספור דברים. אבל תכלס עזבו אתכם משטויות. על היין הזה אפשר לכתוב משהו אולי עוד 10 שנים, כל ניסיון אחר זה רק ליהנות כרגע ממשהו טוב ולדמיין בעתיד משהו קרוב למושלם. לגבי המחיר אכן יקר אבל גם מרצדס זה מותג יקר ויש כאלה שלא יחליפו אותו עניין של תקציב אישי. גם אם היה הרבה כסף בכיסי לא הייתי רוצה לשתות יין כזה בתכיפות מרובה ואני חושב שזאת החוויה וההנאה של לשתות יין מיוחד שכזה פעם ב... עם האווירה והכי חשוב עם האנשים הנכונים.
ואכן לשמחתי נפל בחלקי שכך היה.
הכול התחיל למעשה בחנות יין קטנה ונחמדה בפניאפל. אני גיל ורונן, שותפיי לפורום היין עלעלנו, בין מדפי היין והתוויות השונות בהתלהבות יתרה, כמו ג'סיקה פארקר המשוטטת בתאוות יתר בחנות נעליים טיפוסית. כאשר לפתע אני קולט בזווית עיני תווית מוכרת וייחודית. כן לא טעיתי-וגה סיציליה במלוא הדרו ולא סתם וגה סיציליה אלא אספיסאל. על מנת לסבר את האוזן, מדובר באחד ה-יקבים ידועי השם אם לא הראשון שבהם באפלסיון של ריברה דל דוארו. האספסיאל הוא תווית הדגל של היקב. היין מיושן כ 7-8 שנים ומורכב למעשה ממס' בצירים איכותיים. והרי זה פלא, החזקתי בידי תווית,(שדרך אגב טרם טעמתיה באותו זמן),המורכבת מבצירי: 1991,1994,1999. המחשבה המיידית לשתות את היין במלון באותו ערב עם אוכל בהתאם. SMS לאלי והוא "מאשר" קנייה. אחרי כמה דקות במלון, אלי כבר בחדר מנופף בידו שטר של 200 אירו עלות הבקבוק,(לא לדאוג בארץ הוא עולה כמעט פי 3 אם בכלל ניתן למצוא), אך מייד דואג להוריד אותי מהאולימפוס ומחלומותי באספניה, למרות שאנחנו בספרד, בתואנת מחלה ושאין זה הזמן המתאים לבקבוק שכזה ומבטיח לי מעט לפני שמפנה אלי את גבו עם הבקבוק בידו, לכשנגיע לארץ נדאג לארגן טעימת סכום ספרדית.
לארץ כמובן הגענו טעוני בקבוקים ואם היה זה אפשרי גם את הכמות הזאת היינו מכפילים. הזמן עבר ורץ לו ומסיבות כאלה ואחרות הטעימה נדחתה לה כל פעם מחדש. מצב "הציפורניים" בהתאם לא נראה זוהר במיוחד.
וכך ביום חמישי האחרון כחצי שנה אחרי, זה קרה. התכנסנו לנו רב חברי הפורום בביתו של אלי, לטעימת סכום ספרדית. להלן הרשמים שלה.
פתחנו עם Secreto יין של Vina Mayor ברמת Reserva 2001 יין מריברה דל דוארו. יקב אליו היינו אמורים להגיע במהלך הטיול דאז אך יום לפני הגעתנו אליו ביטל היקב את הסיור בו מסיבות שאינן ידועות עד היום. שפתחתי את היין בבית, הפקק כמעט התפרק לי בתוך הבקבוק אך הצלחתי לחלצו בסופו של דבר בשלום. באף קבלתי פצצה של ריחות פרי שחורים ובוקה חזק של וניל. כשמזגנו לכוס לאחר כשעתיים משום מה הריחות האלו התפוגגו כמעט לחלוטין. בפה יין עם הרבה פרי מרוכז ומעט אלכוהול, גוף עשיר אך עם זאת מעט אכזבה, יין מודרני מידי ולצערי נראה לי שהיה עדיין סגור כך שלא ניתן היה להתרשם ממנו כמו שצריך.
היין השני ומעט מאכזב בעיני למרות ציפיות גדולות אבל ככל הנראה זה הסגנון של היקב שפחות אהבתי וכאן יש כאלה שירימו גבה ומותר להם שכן נאמר..."על טעם וריח אין מה להתווכח" יקב , לופז דה הרדיה או בשמו המוכר Vina Tondonia ארבעה תוויות יין מבצירים שונים שתיתי כבר מיקב בעל שם זה ורק לאחת התחברתי. הפעם: יין לבן Reserva 1998 על טהרת וויורה ומלבסיה הזנים הלבנים והנהדרים, הטיפוסיים לריוחה. היין מיושן מס' שנים בחבית ולטעמי כמעט כל טיפת פרי נשאבה מהיין הזה. בפה גוף עדין ומעט שמנוניות עם לימוניות מהדהדת ברקע. האף נתן תחושה של ליקר שקדים עדין. אני לא אהבתי כל כך רב שאר החברים אהבו. לטעמי אם היה מדובר בטעימה עיוורת, בספק אם התגובות היו בהתאם.
Solar de Samaniego 1999 הפתעת הערב, יין שקניתי בעיירה היפהפייה לה גווארדיה,(לא המחלף 1000 אלפי הבדלות), ממש במקרה, סתם תווית שקפצה לי לעיין בחנות שלא מוכרת יינות דווקא. קודם כל משקלו של הבקבוק, הרגיש יותר כבקבוק מגנום ולא 0.75 יקב אנונימי יחסית ולא מוכר המכיל כמובן טמפרניו ומעט גרנאש. הצבע בורדו, סגלגל, מעט עכור. אף מתקתק של ליקריץ, וניל/קינמון. ובפה ההפתעה הגדולה, יין נעים ואלגנטי, הפרי מעט נעלם ושקע לו מה שהוסיף לנעימות של היין והרוך שלו וההחלקה בגרון. הסיומת מעט קצרה. יופי של יין ב-20 אירו.
וכמובן איך לא גולת הכותרת של הערב הזה היין אליו חיכינו כל כך: וגה סיציליה אספסיאל 1991,4,9. מה אומר ומה אגיד מ ד ה י ם . מהבציר הראשון ועד ימינו מדובר ב-22 שנים של התיישנות ועל פניו זה נראה כאילו השנים החלו ללטף רק את המעטה החיצוני של היין בלבד. ליין צבע בורדו עמוק ללא שום סימני גיל או שוליים כלשהם. באף מתקתקות קלילה של קינמון ומעט תפוז. בפה גוף סופר מרוכז של פרי שחור שוקולד ועוד אינספור דברים. אבל תכלס עזבו אתכם משטויות. על היין הזה אפשר לכתוב משהו אולי עוד 10 שנים, כל ניסיון אחר זה רק ליהנות כרגע ממשהו טוב ולדמיין בעתיד משהו קרוב למושלם. לגבי המחיר אכן יקר אבל גם מרצדס זה מותג יקר ויש כאלה שלא יחליפו אותו עניין של תקציב אישי. גם אם היה הרבה כסף בכיסי לא הייתי רוצה לשתות יין כזה בתכיפות מרובה ואני חושב שזאת החוויה וההנאה של לשתות יין מיוחד שכזה פעם ב... עם האווירה והכי חשוב עם האנשים הנכונים.
ואכן לשמחתי נפל בחלקי שכך היה.