אתמול בערב גרר אותי חבר לראות סרט. "בוא"...הוא אמר לי, "זה סרט טוב צריכים לראות אותו...חוץ מזה מזמן לא נפגשנו". האמת החלק השני של המשפט שכנע אותי יותר, לאחר מס' סירובים לאותו חבר בתואנה כזאת או אחרת, הגיע הזמן גם לתשובה חברית נאותה.
גילוי נאות: אני לא נוטה לצאת לקולנוע כמעט לראות סרטים ישראלים ובכלל היום בעידן של אינטרנט מהיר והורדות סרטים, VOD ועוד כהנה וכהנה. עד שאתה מוצא זמן לצאת לקולנוע אתה אומר לעצמך בוא נראה משהו שמצדיק מסך גדול, דולבי סראונד ואיכויות שקשה להרכיב בבית או להשמיע כי זה מעיר את הילדה או מטריד את מנוחת אשתך אחרי יום עבודה מתיש. סרט עתיר אפקטים, פעלולים, פיצוצים וכיו"ב לגבר ממוצע כנראה עושה את זה יותר. ושלא תבינו לא נכון, אני פריק של כל ז'אנר אפשרי למעט סרטי אימה/זוועה.
ולעניינינו לאחר שכנוע קצר של חברי היקר וביטול התור אצל הרופא נבחרה כיוצא מן הכלל דרמה תוצרת כחול לבן.
שם הסרט : "בית לחם"
ז'אנר : ישראלי, דרמה/פעולה
שחקנים ראויים לציון : כולם ואף אחד,(ראה הרחבה בהמשך).
העלילה : פסיפס של מערכת יחסים משני צדדי הקטבים: מפעיל סוכנים בשב"כ והסוכן הקטין המופעל שלו במרדף אחר ראש ארגון טרור, אחיו הבכור של הסוכן ומערכת היחסים העדינה והמורכבת על רקע המציאות הישראלית הפלסטינאית קשת היום.
רשמים אישיים : במובן מסוים המודל של הסרט מזכיר לי סרט ברזילאי נהדר אחר, בשם "עיר האלוהים". גם שם כמו גם בסרט הנ"ל cast השחקנים מורכב על טהרת שחקנים אנונימיים, שהיוו כחומר גלם ביד היוצר ובמקרה זה מדובר בסרט הבכורים של הבמאי יובל אלדר. שני השחקנים הראשיים של הסרט: צחי הלוי בדמות מפעיל הסוכנים של השב"כ שנותן משחק מצוין בשני השפות ערבית ועברית,(זכה אף בפרס אופיר כשחקן המשנה הטוב ל- 2013) ומנגד הסוכן הקטין הנקרע בין שני העולמות: שאדי מרעי "פספוס קטן" אשר נותן כאן משחק מצוין ומהפנט,(יא חביבי מאיפה הביצים האלה).
לכאורה בסרטים ישראלים הנוגעים במציאות הסכסוך הערבי ישראלי/פלסטינאי, קל ליפול בפח לכאן ולכאן. צופים משום מה גם נוטים מהר מאוד לתייג סרטים מסוג אלה כבעלי צביון, אם שמאלני ואם ימני אך כאן ייזקף לפחות בראות עיני, שמדובר בסרט עלילתי, דרמתי, ניטראלי ודיי מאוזן עם מוטיבים של אקשן בציידיו, הבא לנפק 99 דקות סוחפות, מרתקות ומהנות עם סוף צורם או שלא, התלוי בעיני המתבונן.
לסיכום: קולנוע ישראלי מפתיע ומעט שונה, במיטבו. שכן ירבו כאלה.
ציון המבקר : 8.9
אתמול בערב גרר אותי חבר לראות סרט. "בוא"...הוא אמר לי, "זה סרט טוב צריכים לראות אותו...חוץ מזה מזמן לא נפגשנו". האמת החלק השני של המשפט שכנע אותי יותר, לאחר מס' סירובים לאותו חבר בתואנה כזאת או אחרת, הגיע הזמן גם לתשובה חברית נאותה.
גילוי נאות: אני לא נוטה לצאת לקולנוע כמעט לראות סרטים ישראלים ובכלל היום בעידן של אינטרנט מהיר והורדות סרטים, VOD ועוד כהנה וכהנה. עד שאתה מוצא זמן לצאת לקולנוע אתה אומר לעצמך בוא נראה משהו שמצדיק מסך גדול, דולבי סראונד ואיכויות שקשה להרכיב בבית או להשמיע כי זה מעיר את הילדה או מטריד את מנוחת אשתך אחרי יום עבודה מתיש. סרט עתיר אפקטים, פעלולים, פיצוצים וכיו"ב לגבר ממוצע כנראה עושה את זה יותר. ושלא תבינו לא נכון, אני פריק של כל ז'אנר אפשרי למעט סרטי אימה/זוועה.
ולעניינינו לאחר שכנוע קצר של חברי היקר וביטול התור אצל הרופא נבחרה כיוצא מן הכלל דרמה תוצרת כחול לבן.
שם הסרט : "בית לחם"
ז'אנר : ישראלי, דרמה/פעולה
שחקנים ראויים לציון : כולם ואף אחד,(ראה הרחבה בהמשך).
העלילה : פסיפס של מערכת יחסים משני צדדי הקטבים: מפעיל סוכנים בשב"כ והסוכן הקטין המופעל שלו במרדף אחר ראש ארגון טרור, אחיו הבכור של הסוכן ומערכת היחסים העדינה והמורכבת על רקע המציאות הישראלית הפלסטינאית קשת היום.
רשמים אישיים : במובן מסוים המודל של הסרט מזכיר לי סרט ברזילאי נהדר אחר, בשם "עיר האלוהים". גם שם כמו גם בסרט הנ"ל cast השחקנים מורכב על טהרת שחקנים אנונימיים, שהיוו כחומר גלם ביד היוצר ובמקרה זה מדובר בסרט הבכורים של הבמאי יובל אלדר. שני השחקנים הראשיים של הסרט: צחי הלוי בדמות מפעיל הסוכנים של השב"כ שנותן משחק מצוין בשני השפות ערבית ועברית,(זכה אף בפרס אופיר כשחקן המשנה הטוב ל- 2013) ומנגד הסוכן הקטין הנקרע בין שני העולמות: שאדי מרעי "פספוס קטן" אשר נותן כאן משחק מצוין ומהפנט,(יא חביבי מאיפה הביצים האלה).
לכאורה בסרטים ישראלים הנוגעים במציאות הסכסוך הערבי ישראלי/פלסטינאי, קל ליפול בפח לכאן ולכאן. צופים משום מה גם נוטים מהר מאוד לתייג סרטים מסוג אלה כבעלי צביון, אם שמאלני ואם ימני אך כאן ייזקף לפחות בראות עיני, שמדובר בסרט עלילתי, דרמתי, ניטראלי ודיי מאוזן עם מוטיבים של אקשן בציידיו, הבא לנפק 99 דקות סוחפות, מרתקות ומהנות עם סוף צורם או שלא, התלוי בעיני המתבונן.
לסיכום: קולנוע ישראלי מפתיע ומעט שונה, במיטבו. שכן ירבו כאלה.
ציון המבקר : 8.9