דרך ההR
מאת:שרון תלמי
הקדמה: הרומן שלי עם יינות ספרדים התחיל איפשהו בליל חורף קר לפני מס' שנים ביחד עם חבר, שדווקא לא שולט ברזי התחום אבל פתוח להצעות של יין לא מסופרמרקט, על ארוחת ערב ספונטנית ישראלית...שקשוקה כן דווקא שקשוקה. היין: "מרקיז דהריסקאל" רזרבה 2002, שנה די קשה וירודה אבל היין היה בעיני עדיין נהדר ומאז הרומן פורח. בעיני יינות ספרדים נותנים את התמורה הטובה ביותר שיש לכיס נורמאלי להציע ועם זאת אוסיף ואומר שהאמרה: best value for money אפילו מעליבה קצת את היין שאיכותו, כבודו ורמתו הינה בסטנדרד הגבוה שיש.
מבוא: אשתקד 2012 חגגתי 40 ולמרות כאלה הטוענים ש-40 זה ה-30 החדש! בשחיקה היום יומית במדינתנו זה מרגיש לעיתים כמו ה-50 ישן אך עדיין זה תירוץ של סיבה למסיבה לחגוג ואין טוב יותר מלציין בין השאר את המאורע בטיול לחו"ל. מכיוון שאני בעל השמחה לקחתי את הקרדיט על בחירת היעד. סן סבסטיאן הינה עיר קולינריה הממוקמת בחבל הבסקים שבצפון ספרד ובתוכה שתיים מהמסעדות הטובות ביותר בספרד והמובילות בעולם. העיר עצמה ממוקמת כעיר חוף לרגלי האוקיאנוס עם מפרצים מקסימים ושובי עיין. במהלך השהות שלנו והטיולים בעיר ומחוצה לה, שהינם שווים התייחסות ככתבה בפני עצמה, עשינו גיחת יום לחבל היין של ריוחה, מרחק של כשעתיים וחצי נסיעה.למרות שהסיור לא נמנה כסיור יין קלאסי במגבלות של תינוקת קטנה ואשתי שיין הינו בראש מעייניה, זכורה לי התחושה של חוויה אדירה שאפפה אותי בלילה כששמתי את הראש על הכר,עד שהצלחתי להירדם. כשחזרנו לארץ החלטתי שאני צריך לחזור לשם אבל הפעם לסיור וביקור רציני יותר עם שותפים מתאימים לנושא. במפגש הראשון של הפורום שלנו,(פורום היין של אסף ושרון ), זרקתי את הרעיון לאוויר והתגובות היו חיוביות לכיוון. אך כמו הרבה רעיונות ופרויקטים שנזרקים לחלל האוויר גם זה איפשהו נשכח במגירה עד לינואר השנה, בה אורי חברנו לפורום לקח את הכפפה ובשת"פ עם אלי חבר נוסף ועימי התחלנו לקרום עור וגידים עלהרעיון וכך מוצאים את עצמם שישה חברי פורום ישובים במטוס, בחודש אפריל האחרון,בדרך למדריד לכמה ימים של עושר צרוף עבור חובבי יין ולהלן רשמי המסע.
ריברה דל דוארו: : כהחלטה ראשונית במהלך ההכנות החלטנו לשלב אם כבר ואז כבר עוד חבל יין בעל שם ומעמד, מה שיתברר לאחר מכן כמהלך חכם,בבדיקה גיאוגרפית ממוקם כשעתיים נסיעה מזרחה ממדריד ועדיין בטווח סביר מריוחה. את הביקורים כמובן תאמנו מראש בשני קונספטים שונים בתכלית שלי ושל עמיתי. הקונספט שלי דגל בעיקר בביקור ביקבים שאינם מיובאים ומוכרים במדפי ארצנו ואילו שותפיי בדיוק ההיפך כאשר חלק מהביקורים תואמו בעזרת היבואנים.
Bodega Mauro : יקב מאורו בקלסיפיקציה מוגדר בגדול כיקב תווית קסטיליה לאון. היינן הינו מריאנו גרסייה, יינן ידוע ובעל שם נחשב בספרד ובעברו היינן הראשי, של לא פחות ולא יותר מאשר וגה סיציליה. שהחליט לאחרשנים של עשייה ביקב גדול לפרוש לטובת עשייה פרטית עם פן משלו ושלו. היקב הוא יקב משפחתי, הממוקם ב- Tudela De Duero בעל 65 הקטר,(650 דונם), כרמים ולמרות שחלק מכרמיו ממוקמים במיקום זהה כשל וגה סיציליה, לדוגמא:ולבואנה, תווית היין אינה מוגדרת כריברה דל דוארו וזאת עקב פוליטיקה פנימית ומשחקי כח ויוקרה. ככה זה שאתה וגה סיציליה או שאתה לא. היקב מייצר כרבע מליון בקבוקים בשנה ו- 4 תוויות יין כאשר אחת הינה יין מטורו. מנהל השיווק, מתייאו מדריך אותנו בסיור, בחור אנגלי שהתאהב במקומית והשתלב בסצנת היין המקומית. סיפור שלאחר מכן יתגלה כריטואל בעוד מס' יקבים. לאחר הסיור אנחנו ממשיכים לחדר הטעימות . טעמנו 4 יינות ואציין את השתיים המרשימים יותר.
VS 100% -2009 טמפרניו,מיושן כשנה וחצי בבאריק צרפתי. יין מאוד עוצמתי ומאוד טאני. עדיין מוקדם לשתייה אבל בעל נוכחות מרשימה.
טאורוס 2010 – יין הדגל של היקב,לא נעשה בכל שנה רק בשנים טובות. 100% טמפרניו מחלקה נבחרת. התיישן כשנתיים בבאריק צרפתי אך דווקא לעומת קודמו מגלה עגלגלות נעימה יותר בפה ורך יותר לשתייה אך עם זאת נראה שליין דרך ארוכה קדימה.
אנחנו עוזבים את היקב והפעם ללא ליווי משטרתי להבדיל מהגעתנו, בה ניידת משטרה מקומית סייעה לנו בליווי צמוד עד למציאת חפצנו. אתהלינה באזור ריברה עשינו בעיירה קטנה הנקראת Campaspero הממוקמת מרחק של כ-20 דקות נסיעה מהעיר פניאפל= Peñafiel שלמעשה הינה מרכז יציאה להרבה יקבים באזור ואף בתוכה ובפרבריה נמניםמס' רב של יקבים, כאשר על ההר החולש מעליה נמצאת מצודה מרשימה ובה מוזיאון יין, המראהאת אבולוציית היין מאז ועד ימינו. בביקור באחת מפינות המוזיאון אתרנו שרשרת שלערכת הרחה לארומות נלוות של יין, בה ניתן לבחון את כישורי ההרחה של המשתמש.בפניאפל אתרנו מס' חנויות יין ובהן היינו מצטיידים בבקבוקים מתיישנים לארוחות הערבשלנו, שברבן היו חוויה בפני עצמה.
תצפית מהמצודה בפנאפיאל
תצפית מהמצודה בפנאפיאל
ALION – למחרת היום אנחנו פותחים ביקב Alion , יקב הבת של וגה סיציליה. אנחנו נפגשים עם מנהלת השיווק של היקב יולנדה אליה הצליח אלי , אחד מחברי המסע ליצור קשר ולהצליח להשחיל ביקור, דבר שאינו מובן מאליו ולבטח אינו פשוט. אנחנו פותחים בחדר התסיסה.הכל חשמלי, מודרני, נקי, מעוצב, הייטיקי. אנחנו במפלס העליון של החדר, מעל לחביות בנות 25 אלף ליטר. התסיסה האלכוהולית מתבצעת, ללא קירור כאן,תשעה ימים ועוברת למיכלי עץ לתסיסה מאלולקטית. היין מיוצר כאן מה- free run בלבד אין שימוש מסחרי בפ- press ממנו מייצרים יין לעובדי היקב בלבד.(איזה כיף לעובדים).
ממשיכים ל...
Vega Sicilia – ווואאאהווו... זאת המילה הראשונה שתצא לחובב יין בכניסה למקדש הקאלט הזה. אם Alion מרשים כמודרני והייטיקסטי וגה סיציליה מעפיל עליו מס' מונים. גם בגודל היקב מדובר ביקב בעל שטח ענקי. בחדר התסיסה יולנדה מספרת לנו שהענבים כאן מגיעים משמונה חלקות שונות עם קרקעות בעלות מרקם שונה ומותססים כל אחד בנפרד על מנת לאבחן כל חלקה וחלקה לטובת מחקר ושיפור. מכלי התסיסה כאן קטנים יותר והתסיסה מבוצעת ללא קירור כאשר הענבים ממשיכים למיכלי עץ ענקים לתסיסה המלולקטית המופרדים לתווית הולבואנה והאוניקו. כאשר ההבדל המהותי בניהן הוא זמןהיישון. וולבואנה יוצא לשוק לאחר 5 שנים מהבציר והאוניקו לאחר כ-7 שנים והאספסיאל,המורכב ממס' שנות בציר, מאוחר יותר. בתוך היקב ישנו אגף המייצר את החביות המשמשות ליישון ביקב. להפתעתנו אנחנו מגלים שהיישון מתבצע דווקא בחביות אמריקאיות, להבדיל מ- Alion שם מתבצע היישון בעץ צרפתי, את העץ, היקב מייבא ממדינת אוהיו שבארה"ב ומרכיב אותן לבד באגף חבתנות ביקב. היה זה מעניין לראות בדיוק את תהליך קליית החביות שהתבצע בדיוק באותה עת במקום. לאחר סיור במרתפי היקב האינסופיים אנחנו מגלים שאפילו פתחי הביוב ביקב מוטבעים עם הסמל של וגה סיציליה. את הביקור אנחנו מסיימים כמובן בטעימת סיכום, בתוך גן יפני מדהים ביופיו, שהיה יכול לשמש בשקט גן לכל אירוע חגיגי כלשהו. הטעימה בעיני הייתה מעט מאכזבת משום מה. אולי משום שעם האוכל בא התיאבון ויש רצון לקבל עוד אפילו בטעימה אך בכל זאת עדיין הייתה הפתעה מענינת. לוגה סיציליה מעבר ל- Alion ישנם עוד מס' יקבים שנמצאים בבעלותו. אחד בטורו שנקרא "פינטיה" וכמו יין טורו טיפוסי מדובר ביין מאוד מחוספס, צעיר וקשוח שלא ניתן פשוט לשתייה כרגע. יקב נוסף בבעלות וגה סיציליה הוא יקב אורמוס ההונגרי, יקב שמתמחה בעיקר ביינות טוקאי איכותיים ומתוקים אך מעבר לקינוח איתו סיימנו, שתינו יין לבן יבש של אורמוס מזנים מקומיים שהזכיר במעט גוורצטמינר מאלזס, יין עם גוף די עשיר וסמיך שבעיני היה הטוב שבטעימה. מווגה סיציליה שתינו את הוולבואנה 2008 שכאמור לא היה נגיש לשתייה.לסיכום: חתיכת חוויה של ביקור.
חדר יישון החביות בוגה סיציליה
את הערב סיימנו בארוחה במסעדה מקומית שמתמחה בצלעות טלה,מאכל אופיני לאזור, בה הזמין לנו מקום אחד מהאגרונומים של היקב שבדיוק חלף על פנינו ביציאה וניצלנו את כישורי השפה שלו לתקשורת הלקויה שלנו. הצלעות לא ערבו לחיכי אבל המסעדה הייתה מרשימה ונעימה מבחינה חזותית והיינות שהבאנו מהחנות בפניאפל: קונדריו דה אזה 2000 ועוד יין אלמוני מבציר 1998 היוו גרנאד פינאלה נהדר ליום הזה.
A Alto – אחרי ביקור פחות מוצלח שפתח לנו את היום השלישי המשכנו ליקב A Alto יקב סופר מודרני ויחסית דיי חדש, הוקם ב- 99 ע"י מס' משקיעים. היינן הינו מריאנו גרסייה אותו יינן מוכשר של MAURO ווגה סיציליה. הבציר הראשון של היקב יצא רק ב-2002 . ממבט חיצוני על המבנה המודרני והמרשים של היקב הזכיר לי זה במעט את יקב הרי גליל שגם הוא בצורתו הכללית מלבן עם קווים ישרים ונקיים. תהליך הייצור ביקב עובד על עקרון הגרביטציה מתחיל מלמעלה ומסיים למטה. ביקב 5 מפלסים מקבלת הענבים מהכרם והפרדתם מהשדרה ועד לאחסונם בחדר יישון החביות. המוטו הוא כמה שפחות להתערב ולגעת בענבים, במטרה ליצירת יין מושלם יותר. מכלי הנירוסטה בהם מתבצעת התסיסה היו המיוחדים ביותר בכל המסע שלנו שכן הזכירו יותר כתאי שיגור של חללית. התסיסה השנייה מתבצעת לרב בנירוסטה ובמיכלי עץ ואפילו במקצת במיכלי בטון, בסגנון צרפתי, שמבפנים מצופים בחומר דמוי פוקסי. אפרופו מיכלי בטון מסתבר שתחזוקת המיכל דורשת עבודת תחזוקה אינטנסיבית שכן אם לא הוא מייצר טעמי לוואי חזקים ביין. היקב מייצרסה"כ 2 תוויות יין מהם טעמנו אחת. אגב את היקב הנ"ל החל לייבא לאחרונה אלדד לוי.
ALTO 100% -2010 טמפרניו שנה וחצי יישון בחביות אמריקאיות וצרפתיות, משומשות וחדשות. יין עשוי כהלכה גוף טוב טאנינים בועטים, פרי אדום מעט טחב יין שיכול להתיישן שנים רבות. אפרופו שתייה...היקב ממליץ לשתות את היין בחלון שתייה ראשוני לאחר כ-5 שנים מהבציר.
ALTO PS – 100% טמפרניו מגפנים בוגרות בנות 80 שנה ומעלה מאזור בורגס. היין מתיישן כשנתיים בחביות צרפתיות חדשות. לצערי לא טעמנו יין זה עקב כמות ייצור מצומצמת של תווית זו וככל הנראה יקר מידי לפתיחה.
מצפינים לריוחה...
אחרי 3 ימים מהנים בחבל ריברה, אנחנו עוזבים אותו בצער רב לטובת חבל לא פחות מוצלח ואולי אף מעניין יותר, הכל שאלה של טעם. בסיומן של למעלה משלוש שעות נהיגה עם עצירה בדרך ביקב" PORTIA "המעניין חזותית מבחינת מבנה, שמזכיר בונקר מהחלל החיצון, אך מאכזב מעט מבחינת יינותיו. אנחנו מגיעים לריוחה בעלת נוף מעט שונה וקצת יותר "חי" מאשר בריברה. אנחנו מתמקמים בעיירה הקטנטונת Tirgo במלון בוטיק יפהפה, תחתיו יש מסעדת גריל בר ריוחה טיפוסית, נהדרת. אחרי שאנחנו משביעים קיבתנו בכמות בשר נכבדה, אנחנו יוצאים אולי ליום המוצלח ביותר במסע שלנו.
Bai Gorri אל יקב "באי גורי" הגעתי ממש במקרה עוד בטיול יום ההולדת שלי אשתקד תוך כדי נסיעה אקראית ברכב קלטתי מבנה שאי אפשר להתעלם מקיומו ואפילו לא הייתי בטוח שמדובר ביקב, למרות שלרוב האופציות האחרות באזור הן קלושות יותר. דאז נכנסתי בגיחה זריזה ביותר התרשמתי מהקומפלקס עד כמה שאפשר לובי הכניסה ליקב הוא מדהים, כמעין חלון פנורמי על כל האזור כולל הרי הקנטברייה החולשים מאחור על אזור ריוחה ויצאתי עם בקבוק Crinanza מקומי והמשכנו בדרכנו. את הקשר יצרתי דרך כרטיס ביקור שקיבלתי ביקב ובאמת ייזקף לזכותם שהם חזרו אלי מהר,(להבדיל מהרבה יקבים אחרים שלא חזרו מהר אם בכלל), שם איש הקשר שזכיתי בו הוא "רוסיו" ומה רבה הפתעתנו שנתברר בסופו של דבר שמדובר בבחורה צעירה,נאה ונחמדה שהדריכה אותנו את מהלך הסיור.
הכניסה ללובי היקב Bai Gorri
יקב באי גורי הינו יקב מודרני וצעיר,שהוקם בתחילת המילניום, ע"י בעלים בריטים עשירים, בציר ראשון ב-2002 . היקב מתבסס כולו באופן מוחלט על עיקרון הגרביטציה, עד כדי כך שאפילו בשלב התסיסה האלכוהולית שבירת ה"כיפה" מתבצעת שלא באמצעות שאיבת הלוך חזור אלא בהעלאה נוספת של הנוזל שמוצא מהמיכל ושפיכתו שוב אל תוך מיכל הנירוסטה בחזרה,(מהלך חריג אפילו ביקבי קונספט גרביטציה). היקב ממחזר גם אנרגיה ע"י קליטת אנרגיה סולארית וחימום חלק מהמתחם בתקופת החורף הקרה. הייצור עומד על כ-450,000 בקבוקים בשנה עם יכולת קיבולת מקסימאלית למיליון.(על פניו שמסתכלים על הגודל של המתחם ועל הלוגיסטיקה שלו הוא נראה בעל יכולות מרשימות לא פחות מיקב מסחרי גדול שבארצנו כך שמליון נראה מספרמאוד צנוע עבורו). אחרי צעידה לא קטנה ביקב כולל מעבר בסמוך למסעדת השף שבו, הנחשבת כאחת מסעדות היקבים הטובות באזור, אנחנו עושים דרכנו אל טעימת היינות. היקב מייצר כעשר תוויות יין שונות: רוזה, לבן ואדומים שונים. השניים הראשונים בסדר הזה היו יינות יפהפיים, בשאר קצת הלכנו לאיבוד.
רוזה: יין על טהרת הגרנאש והטמפרניו.אף נהדר של אבק, טחב ואדמה בפה הפתעה של תותי בר ופטל בפה חמיצותמלטפת ונעימה עם הגזה קלה. כיף של יין למדינה חמה כמו שלנו במחיר מקומי מצחיק של 7 יורו.
לבן: על טהרת ענבי80% וויורה והשאר מלבסיה, ענבים מקומיים בעלי נוכחות וגוף חסון המשתלבים נהדר יחדיו המאפשרים השפעה טרופית וארומאטית שבעיני הזכירו שילוב מעניין של:שסאן מונטרשה עם נגיעות אלזאסיות קלות.
דוקא עם האדומים ביקב זה פחות התחברתי. ספק צעירים מידי לשתייה, ספק לא התאווררו ונפתחו מספיק בכוס.
מיקב Bai Gorri בקשתי את עזרתם האדיבה ויותר יש לאמור בהתקשרות עם יקב נוסף, עליו קבלתי המלצות חמות מבית ועליו קראתי בעיקר דברים טובים. היקב שלא חזר אלי ישירות, יצר עימי קשרבסוף דרך Bai Gorri ואכן עם סיום הביקור המשכנו לאחד מביקורי היין המעלפים שחוויתי אי פעם בטיולי יין.
Ramirez de Gganuza : יקב רמירז נחשב כיקב משפחתי קטן הממוקם בכפר Samaniego כפר טיפוסי קטן של כמה מאות תושבים. היינן: פרננדו, רמירז בשנות ה-60 לחייו גבר בסקי מרשים אותו זכינו לראות רק בסוף הביקור. רמירז בכלל במקורו מתווך קרקעות יין,מאוד ידוע ובעל שם. מעין נגוסיון בסגנון בורדו אבל של מכירת וקניית כרמי יין.קניית הקרקע הכשרתה והשבחתה ומכירתה בעמלה לצד שלישי. את העסקה האחרונה רשם לזכותו בדמות מכירת קרקע לכרמים עבור היקב החדש של וגה סיציליה באזור ריוחה. לאחר שנים של תיווך החליט ב- 1989 לעבור לצד השני של המתרס ולייצר יין משלו עם אמירה עצמאית ומעט שונה. ליקב מס' חלקות שונות המסתכמות בכ- 85 הקטר, כאשר מתוכן מיוצרים בין 120-160 אלף בקבוקים בשנה. שאר הענבים נמכרים ליקבים שכנים תלוי באיכות הבציר של אותה שנה. כ- 60% מהייצור מיוצא החוצה מספרד ומחצית מה- 40% הנותרים נמכר ביקב עצמו ללקוחות קבועים.
ביקב רמירז ביחד עם לואיס מצד ימין עומד
את הביקור מעביר לנו בדרך קסומה לואיס, מנהל היצוא, אמריקאי מקסיקני במקורו, שהתגלגל מעסקי מכירת טרקטורים לעולם היין. את דרכו בתחום היין התחיל בארטדי וגם הוא בפורמט הסיפור הקבוע: הכיר בחורה מקומית והתיישב עימה באזור ונשאר כאן.
ליקב רמירז מס' שיטות מעניינות ומעט שונות לשיפור וייצור היין. את הסיור באחוזה הקטנה והיפה התחלנו דוקא באזור היינות הלבנים. היקב מייצר לא הרבה מהם כ-50 חביות לבערך. זה מה שיש לו בלבן בעיקר ויורה המהווה את השלד ללבן. ויורה כך נאמר לנו ביקב משתלב היטב עם עץ חדש, נותן עושר שלטעמים ובעל יכולת התפתחות ארוכת טווח יחסית. המלבסיה נותנת פן ארומאטי ומבשם. התסיסה המלולאקטיית של היין מתבצעת בתוך החביות. מבחינת היינן אם היא קוראת אז היא קוראת ואם לא אז גם בסדר. על הביטונאז' הם מעדיפים לוותר לגמרי ובמקום לערבל עם המוט את הנוזל בתוך החבית הם פשוט מסובבים את החבית שנמצאת על סטנד עם גלגלים, כמו סיבוב של שמפניה בשיטה המסורתית. בחדר ישנה חבית אחת שהדופן הקדמית שלה עשויה מחמר שקוף דרכו ניתן לראות את מצב המשקעים ביין ולפי זה מסובבים את שאר החביות של אותו בציר.
משם אנו ממשיכים לחדר התסיסה האלכוהולית של היינות האדומים. כמו ביקבים קודמים גם פה ההעדפה היא לעבוד עם מיכלי נירוסטה ובמקרה זה 9000 ליטרים ומעט מאוד מיכלי עץ עקב העלות היקרה שלהם ובלאי גבוה. להבדיל כאן משאר היקבים שראינו ואפילו בריברה דל דוארו, בהם מעדיפים שלא להשתמש ב- press אלא רק ל- topping , ברמירז מצאו שיטה שונה ומעניינת ל- press . לאחר הניקוז של ה- free run מהמיכל לוקחים בלון גדול אותו ממלאים בצורה מבוקרת במים ופורסים אותו מעל לענבים במיכל כאשר נאד המים נשאר כלילה שלם פרוס עם משקל מים מבוקר מעל הענבים הסחוטים והנסחטים כאשר מהנוזל הסחוט פעם שנייה הם מייצרים את אחת התוויות הגבוהות ביקב – Trasnocho מעין אמרונה מריוחה. היין עשיר בטעמים עם גוף מלא וכבד. את היין שמיוצר מהסחיטה השנייה הם מוכרים ליקבים שכנים לא תחת התווית שלהם.
טכניקה נוספת ומעניינת שראינו ביקב, היא הפרדת אשכולות הענבים לחצי. לאחר עבודת מחקר וניסיון בכרמים, גילו שעוצמת הפרי ומורכבותו מתמקדת בחלק העליון של האשכול שחשוף יותר לקרני השמש, הנגזרת מכך, סוכר גבוה יותר בשילוב של פאנולים עשירים. בהתאם לנתון זה כאשר אשכולות הענבים מגיעים ליקב במיון הראשוני שלהם הם נחצים באמצע ע"י הממיין כאשר החצי העליון הולך לסדרת יינות הרזרבה והתחתון ליין הבסיס.
עם סיום ההדרכה ביקב המשכנו למלון קטן ומקסים בצמוד ליקב שם הוזמנו ע"י לואיס לארוחת טעימות מלחכת שפתיים ותאווה לחיך. את הארוחה ליוו בקבוק מגנום 2007 Trasnocho ומגנום נוסף 2003 של הרזרבה. האחרון נפתח בכוונה תחילה, לחשוף בפנינו התפתחות יין מגנום של שנת בציר קשה בריוחה. למרות עשור מהבציר דאז -היום, עדיין יין מחוספס וקשוח אך עשוי היטב שדורש חידרור ארוך והתרככות נוספת בבקבוק. ה- Trasnocho יין מאוד כבד וטאני מתאים למאכלי קדירה. גם הוא צעיר אבל חושף טפח או שניים מעניין ממנו. מעבר ליינות הייתה גם שיחה מאוד ענפה ומעניינת על נושא היין בעיקר וגם קצת מסביב, שלי באופן אישי יצרה התרוממות רוח אדירה ותחושת סיפוק. עם יציאתנו החוצה הגיע היינן פרננדו בכבודו ובעצמו, שנאלץ להעדר מביקורנו עקב ביקור תנחומים ביקב Viña Tondonia השכן מ- Haro ,וחבר אלינו לשיחה קצרה וקלילה בסוף הביקור, שתורגמה ע"י לואיס. נפרדנו כידידים ולמלון חזרנו עייפים, רצוצים מיום ארוך אךמרוצים אין שעור.
לטעמי יום זה היה יום השיא בטיול ולאחר מכן מן הסתם נוצרה קצת ירידת מתח עם ביקורים כאלה ואחרים חלקם מעניינים יותר חלקם פחות. אחד מהראויים לציון הינו יקב ריוחה אלטה יקב דיי גדול עם כושר ייצור של כ-5 מליון בקבוקים בשנה. היקב מייצר בשיטה מסורתית, של יישון ארוך בחבית והוצאת היין מאוחר לשוק. היה יפה לראות איך מבצעים racking לחביות כאשר לחבית יש מעין כניסת ברז בדופן הצדדית שלה מעט מעל התחתית כאשר מרוקנים אותה לחבית אחרת מתחתיה, בודק החבתן/יינן את היין לאור נר ומתרשם מהצבע שלו ומהמרקם. תחתית הנוזל עם המשקעים המלוכלכים,שמתחת לכניסת הברז נשארת עדיין בחבית הישנה, שלאחר מכן עוברת תהליך של ניקוי וחיטוי בקיטור מים חמים. כך בתהליך זה נהנה היין ממעט נשימה וסטריליזציה של החביות.
ביקב מרקיז דה ריסקאל היה ביקור מאוד מסחרי שכן הוא היה מהבודדים שפתוחים בימי ראשון, ="שבת שלהיהיודים". עם זאת היה מאוד אוטנטי לראות את כל המרתפים הקלאסיים, המסורתיים ואת "הכספת" של היינות ההיסטוריים של היקב לרבות יינות מהמאה ה-18. בנוסף מלון הבוטיק של היקב, הצמוד לו, שעוצב ע"י האדריכל פרנק גרי, שמחזותו לא ניתן להתעלם. בו מומלץ לשבת לשתות משהו חם/קר/אלכוהולי, בחצר הלובי של המלון.
מלון מרקיז דה ריסקאל בסמוך ליקב
ליקב Artadi באתי עם רף ציפיות בשמיים ומעט התאכזבתי. ובכל זאת היה מעניין לראות את כרם ה- El Pisón היחידנית ולטעום את יין ה- El Sequé הדרומי המורכב ממורבד, טרם הגעתו לארץ. מארטדי המשכנו לעיירה השכנה LaGuardia עיירה קטנה ויפהפייה עשירה בתיירים, המוקפת חומה, ובה מסעדות בתי קפה וחנויות יין וגם אחרות. עיירה המומלצת לשעתיים שלוש ביקור בה.
את ארוחת הערב האחרונה במסע שלנו, סיימנו במסעדה בעיר Haro הנחשבת כבירת היין של ריוחה כאשר העיר לוגרניו מהווה את הבירה של כל החבל. דווקא שם יין מקומי של המסעדה, Terete" " גראן רזרבה 96 צד את עיננו בעלות מגוחכת של 20 יורו. נהנינו מיין נהדר, אלגנטי קטיפתי ועגול שהשתלב היטב עם מנות הבשר שהזמנו.
לסיכום: טיול נהדר, עבור קבוצת אנשים שבאו לנשום, לטעום ולחיות יין על כל מנעמיו ולרב היה כך. מס' טיפים שהייתי ממליץ להולכים אחרינו ויתרמו לשדרג את החוויה עבורם עוד יותר.
1. את הביקור ביקבים יש לתאם מראש ומבעוד מועד, לרב היקבים הטובים אין אפשרות להגיע על הדרך ולהיכנס ללא תיאום.
2. כאשר אתם מתאמים את הביקור דרך E.mail ראוי להציג את עצמכם כאנשים מביני עניין ביין ולא סתם חובבנים המגיעים לסיור שהחברה המליצו. הצגתכם כבלוגרים, כתבי יין, סומליה או קנייניים תיצור רושם חיובי ורציני יותר עבורכם מצד היקב והביקור יהיה מכובד יותר בהתאם.
3. לא מומלץ לתאם יותר משני ביקורים ביום. זה פשוט מתיש ומעייף ואחרי כמה ימים שתשמעו שוב ושוב את תהליך ייצור היין,(כי אין אחר),אתם עלולים לאבד עניין,אפילו כחובבי יין רציניים. מומלץ גם לייצר אפילו יום אחד חופשי המיועד לטיול נטו.או אפילו לשוטט בחנויות יין.
4. ברב הביקורים תקבלו שטאנץ של יינות בסיס+אמצע/אמצע פלוס. אל תצפו למשהו מעבר, לא ליינות מתיישנים או ליינות הדגל היוקרתיים של היקב אלא אם כן תשלמו עבורם מראש או תתאמו זאת.
5. ל"קנייני" היין ביניכם אל תצפו למצוא יינות מתיישנים ביקבים שכן לרב הם מוכרים את רב התוצרת מראש או במהלך מכירה רגילה. מתיישנים תוכלו למצוא בעיקר בחנויות יין מקומיות באזור או במסעדות בתמחור הוגן. בערים המרכזיות בחנויות יין גדולות תוכלו למצוא מבחר גדול פחות ממגוון בבצירים.
6. אוכל. ככלל האוכל בספרד נהדר וטעים בעיני. התמחור סביר ביותר. עסקיות( Menu del Dia ),ניתנות לאכילה ברב היום והן המשתלמות ביותר ולא פחות טעימות ממנות רגילות. עסקית כוללת לרב:ראשונה, עיקרית וקינוח. בריברה מתמחים בעיקר בצלעות עגל צעיר ותוכלו למצוא הרבה אספרגוס שכן זה גידול מקומי. בריוחה ההתמחות הינה צלעות כבש או מרק תפו"א מבושל עם נקניקיית חזיר. ואפרורפו חזיר הנקרא חאמון בספרד תוכלו למצאו בכל מקום לרבות ארוחות הבוקר.
לחיים בהנאה ובתאיבון...
דרך ההR
מאת:שרון תלמי
הקדמה: הרומן שלי עם יינות ספרדים התחיל איפשהו בליל חורף קר לפני מס' שנים ביחד עם חבר, שדווקא לא שולט ברזי התחום אבל פתוח להצעות של יין לא מסופרמרקט, על ארוחת ערב ספונטנית ישראלית...שקשוקה כן דווקא שקשוקה. היין: "מרקיז דהריסקאל" רזרבה 2002, שנה די קשה וירודה אבל היין היה בעיני עדיין נהדר ומאז הרומן פורח. בעיני יינות ספרדים נותנים את התמורה הטובה ביותר שיש לכיס נורמאלי להציע ועם זאת אוסיף ואומר שהאמרה: best value for money אפילו מעליבה קצת את היין שאיכותו, כבודו ורמתו הינה בסטנדרד הגבוה שיש.
מבוא: אשתקד 2012 חגגתי 40 ולמרות כאלה הטוענים ש-40 זה ה-30 החדש! בשחיקה היום יומית במדינתנו זה מרגיש לעיתים כמו ה-50 ישן אך עדיין זה תירוץ של סיבה למסיבה לחגוג ואין טוב יותר מלציין בין השאר את המאורע בטיול לחו"ל. מכיוון שאני בעל השמחה לקחתי את הקרדיט על בחירת היעד. סן סבסטיאן הינה עיר קולינריה הממוקמת בחבל הבסקים שבצפון ספרד ובתוכה שתיים מהמסעדות הטובות ביותר בספרד והמובילות בעולם. העיר עצמה ממוקמת כעיר חוף לרגלי האוקיאנוס עם מפרצים מקסימים ושובי עיין. במהלך השהות שלנו והטיולים בעיר ומחוצה לה, שהינם שווים התייחסות ככתבה בפני עצמה, עשינו גיחת יום לחבל היין של ריוחה, מרחק של כשעתיים וחצי נסיעה.למרות שהסיור לא נמנה כסיור יין קלאסי במגבלות של תינוקת קטנה ואשתי שיין הינו בראש מעייניה, זכורה לי התחושה של חוויה אדירה שאפפה אותי בלילה כששמתי את הראש על הכר,עד שהצלחתי להירדם. כשחזרנו לארץ החלטתי שאני צריך לחזור לשם אבל הפעם לסיור וביקור רציני יותר עם שותפים מתאימים לנושא. במפגש הראשון של הפורום שלנו,(פורום היין של אסף ושרון ), זרקתי את הרעיון לאוויר והתגובות היו חיוביות לכיוון. אך כמו הרבה רעיונות ופרויקטים שנזרקים לחלל האוויר גם זה איפשהו נשכח במגירה עד לינואר השנה, בה אורי חברנו לפורום לקח את הכפפה ובשת"פ עם אלי חבר נוסף ועימי התחלנו לקרום עור וגידים עלהרעיון וכך מוצאים את עצמם שישה חברי פורום ישובים במטוס, בחודש אפריל האחרון,בדרך למדריד לכמה ימים של עושר צרוף עבור חובבי יין ולהלן רשמי המסע.
ריברה דל דוארו: : כהחלטה ראשונית במהלך ההכנות החלטנו לשלב אם כבר ואז כבר עוד חבל יין בעל שם ומעמד, מה שיתברר לאחר מכן כמהלך חכם,בבדיקה גיאוגרפית ממוקם כשעתיים נסיעה מזרחה ממדריד ועדיין בטווח סביר מריוחה. את הביקורים כמובן תאמנו מראש בשני קונספטים שונים בתכלית שלי ושל עמיתי. הקונספט שלי דגל בעיקר בביקור ביקבים שאינם מיובאים ומוכרים במדפי ארצנו ואילו שותפיי בדיוק ההיפך כאשר חלק מהביקורים תואמו בעזרת היבואנים.
Bodega Mauro : יקב מאורו בקלסיפיקציה מוגדר בגדול כיקב תווית קסטיליה לאון. היינן הינו מריאנו גרסייה, יינן ידוע ובעל שם נחשב בספרד ובעברו היינן הראשי, של לא פחות ולא יותר מאשר וגה סיציליה. שהחליט לאחרשנים של עשייה ביקב גדול לפרוש לטובת עשייה פרטית עם פן משלו ושלו. היקב הוא יקב משפחתי, הממוקם ב- Tudela De Duero בעל 65 הקטר,(650 דונם), כרמים ולמרות שחלק מכרמיו ממוקמים במיקום זהה כשל וגה סיציליה, לדוגמא:ולבואנה, תווית היין אינה מוגדרת כריברה דל דוארו וזאת עקב פוליטיקה פנימית ומשחקי כח ויוקרה. ככה זה שאתה וגה סיציליה או שאתה לא. היקב מייצר כרבע מליון בקבוקים בשנה ו- 4 תוויות יין כאשר אחת הינה יין מטורו. מנהל השיווק, מתייאו מדריך אותנו בסיור, בחור אנגלי שהתאהב במקומית והשתלב בסצנת היין המקומית. סיפור שלאחר מכן יתגלה כריטואל בעוד מס' יקבים. לאחר הסיור אנחנו ממשיכים לחדר הטעימות . טעמנו 4 יינות ואציין את השתיים המרשימים יותר.
VS 100% -2009 טמפרניו,מיושן כשנה וחצי בבאריק צרפתי. יין מאוד עוצמתי ומאוד טאני. עדיין מוקדם לשתייה אבל בעל נוכחות מרשימה.
טאורוס 2010 – יין הדגל של היקב,לא נעשה בכל שנה רק בשנים טובות. 100% טמפרניו מחלקה נבחרת. התיישן כשנתיים בבאריק צרפתי אך דווקא לעומת קודמו מגלה עגלגלות נעימה יותר בפה ורך יותר לשתייה אך עם זאת נראה שליין דרך ארוכה קדימה.
אנחנו עוזבים את היקב והפעם ללא ליווי משטרתי להבדיל מהגעתנו, בה ניידת משטרה מקומית סייעה לנו בליווי צמוד עד למציאת חפצנו. אתהלינה באזור ריברה עשינו בעיירה קטנה הנקראת Campaspero הממוקמת מרחק של כ-20 דקות נסיעה מהעיר פניאפל= Peñafiel שלמעשה הינה מרכז יציאה להרבה יקבים באזור ואף בתוכה ובפרבריה נמניםמס' רב של יקבים, כאשר על ההר החולש מעליה נמצאת מצודה מרשימה ובה מוזיאון יין, המראהאת אבולוציית היין מאז ועד ימינו. בביקור באחת מפינות המוזיאון אתרנו שרשרת שלערכת הרחה לארומות נלוות של יין, בה ניתן לבחון את כישורי ההרחה של המשתמש.בפניאפל אתרנו מס' חנויות יין ובהן היינו מצטיידים בבקבוקים מתיישנים לארוחות הערבשלנו, שברבן היו חוויה בפני עצמה.
תצפית מהמצודה בפנאפיאל
תצפית מהמצודה בפנאפיאל
ALION – למחרת היום אנחנו פותחים ביקב Alion , יקב הבת של וגה סיציליה. אנחנו נפגשים עם מנהלת השיווק של היקב יולנדה אליה הצליח אלי , אחד מחברי המסע ליצור קשר ולהצליח להשחיל ביקור, דבר שאינו מובן מאליו ולבטח אינו פשוט. אנחנו פותחים בחדר התסיסה.הכל חשמלי, מודרני, נקי, מעוצב, הייטיקי. אנחנו במפלס העליון של החדר, מעל לחביות בנות 25 אלף ליטר. התסיסה האלכוהולית מתבצעת, ללא קירור כאן,תשעה ימים ועוברת למיכלי עץ לתסיסה מאלולקטית. היין מיוצר כאן מה- free run בלבד אין שימוש מסחרי בפ- press ממנו מייצרים יין לעובדי היקב בלבד.(איזה כיף לעובדים).
ממשיכים ל...
Vega Sicilia – ווואאאהווו... זאת המילה הראשונה שתצא לחובב יין בכניסה למקדש הקאלט הזה. אם Alion מרשים כמודרני והייטיקסטי וגה סיציליה מעפיל עליו מס' מונים. גם בגודל היקב מדובר ביקב בעל שטח ענקי. בחדר התסיסה יולנדה מספרת לנו שהענבים כאן מגיעים משמונה חלקות שונות עם קרקעות בעלות מרקם שונה ומותססים כל אחד בנפרד על מנת לאבחן כל חלקה וחלקה לטובת מחקר ושיפור. מכלי התסיסה כאן קטנים יותר והתסיסה מבוצעת ללא קירור כאשר הענבים ממשיכים למיכלי עץ ענקים לתסיסה המלולקטית המופרדים לתווית הולבואנה והאוניקו. כאשר ההבדל המהותי בניהן הוא זמןהיישון. וולבואנה יוצא לשוק לאחר 5 שנים מהבציר והאוניקו לאחר כ-7 שנים והאספסיאל,המורכב ממס' שנות בציר, מאוחר יותר. בתוך היקב ישנו אגף המייצר את החביות המשמשות ליישון ביקב. להפתעתנו אנחנו מגלים שהיישון מתבצע דווקא בחביות אמריקאיות, להבדיל מ- Alion שם מתבצע היישון בעץ צרפתי, את העץ, היקב מייבא ממדינת אוהיו שבארה"ב ומרכיב אותן לבד באגף חבתנות ביקב. היה זה מעניין לראות בדיוק את תהליך קליית החביות שהתבצע בדיוק באותה עת במקום. לאחר סיור במרתפי היקב האינסופיים אנחנו מגלים שאפילו פתחי הביוב ביקב מוטבעים עם הסמל של וגה סיציליה. את הביקור אנחנו מסיימים כמובן בטעימת סיכום, בתוך גן יפני מדהים ביופיו, שהיה יכול לשמש בשקט גן לכל אירוע חגיגי כלשהו. הטעימה בעיני הייתה מעט מאכזבת משום מה. אולי משום שעם האוכל בא התיאבון ויש רצון לקבל עוד אפילו בטעימה אך בכל זאת עדיין הייתה הפתעה מענינת. לוגה סיציליה מעבר ל- Alion ישנם עוד מס' יקבים שנמצאים בבעלותו. אחד בטורו שנקרא "פינטיה" וכמו יין טורו טיפוסי מדובר ביין מאוד מחוספס, צעיר וקשוח שלא ניתן פשוט לשתייה כרגע. יקב נוסף בבעלות וגה סיציליה הוא יקב אורמוס ההונגרי, יקב שמתמחה בעיקר ביינות טוקאי איכותיים ומתוקים אך מעבר לקינוח איתו סיימנו, שתינו יין לבן יבש של אורמוס מזנים מקומיים שהזכיר במעט גוורצטמינר מאלזס, יין עם גוף די עשיר וסמיך שבעיני היה הטוב שבטעימה. מווגה סיציליה שתינו את הוולבואנה 2008 שכאמור לא היה נגיש לשתייה.לסיכום: חתיכת חוויה של ביקור.
חדר יישון החביות בוגה סיציליה
את הערב סיימנו בארוחה במסעדה מקומית שמתמחה בצלעות טלה,מאכל אופיני לאזור, בה הזמין לנו מקום אחד מהאגרונומים של היקב שבדיוק חלף על פנינו ביציאה וניצלנו את כישורי השפה שלו לתקשורת הלקויה שלנו. הצלעות לא ערבו לחיכי אבל המסעדה הייתה מרשימה ונעימה מבחינה חזותית והיינות שהבאנו מהחנות בפניאפל: קונדריו דה אזה 2000 ועוד יין אלמוני מבציר 1998 היוו גרנאד פינאלה נהדר ליום הזה.
A Alto – אחרי ביקור פחות מוצלח שפתח לנו את היום השלישי המשכנו ליקב A Alto יקב סופר מודרני ויחסית דיי חדש, הוקם ב- 99 ע"י מס' משקיעים. היינן הינו מריאנו גרסייה אותו יינן מוכשר של MAURO ווגה סיציליה. הבציר הראשון של היקב יצא רק ב-2002 . ממבט חיצוני על המבנה המודרני והמרשים של היקב הזכיר לי זה במעט את יקב הרי גליל שגם הוא בצורתו הכללית מלבן עם קווים ישרים ונקיים. תהליך הייצור ביקב עובד על עקרון הגרביטציה מתחיל מלמעלה ומסיים למטה. ביקב 5 מפלסים מקבלת הענבים מהכרם והפרדתם מהשדרה ועד לאחסונם בחדר יישון החביות. המוטו הוא כמה שפחות להתערב ולגעת בענבים, במטרה ליצירת יין מושלם יותר. מכלי הנירוסטה בהם מתבצעת התסיסה היו המיוחדים ביותר בכל המסע שלנו שכן הזכירו יותר כתאי שיגור של חללית. התסיסה השנייה מתבצעת לרב בנירוסטה ובמיכלי עץ ואפילו במקצת במיכלי בטון, בסגנון צרפתי, שמבפנים מצופים בחומר דמוי פוקסי. אפרופו מיכלי בטון מסתבר שתחזוקת המיכל דורשת עבודת תחזוקה אינטנסיבית שכן אם לא הוא מייצר טעמי לוואי חזקים ביין. היקב מייצרסה"כ 2 תוויות יין מהם טעמנו אחת. אגב את היקב הנ"ל החל לייבא לאחרונה אלדד לוי.
ALTO 100% -2010 טמפרניו שנה וחצי יישון בחביות אמריקאיות וצרפתיות, משומשות וחדשות. יין עשוי כהלכה גוף טוב טאנינים בועטים, פרי אדום מעט טחב יין שיכול להתיישן שנים רבות. אפרופו שתייה...היקב ממליץ לשתות את היין בחלון שתייה ראשוני לאחר כ-5 שנים מהבציר.
ALTO PS – 100% טמפרניו מגפנים בוגרות בנות 80 שנה ומעלה מאזור בורגס. היין מתיישן כשנתיים בחביות צרפתיות חדשות. לצערי לא טעמנו יין זה עקב כמות ייצור מצומצמת של תווית זו וככל הנראה יקר מידי לפתיחה.
מצפינים לריוחה...
אחרי 3 ימים מהנים בחבל ריברה, אנחנו עוזבים אותו בצער רב לטובת חבל לא פחות מוצלח ואולי אף מעניין יותר, הכל שאלה של טעם. בסיומן של למעלה משלוש שעות נהיגה עם עצירה בדרך ביקב" PORTIA "המעניין חזותית מבחינת מבנה, שמזכיר בונקר מהחלל החיצון, אך מאכזב מעט מבחינת יינותיו. אנחנו מגיעים לריוחה בעלת נוף מעט שונה וקצת יותר "חי" מאשר בריברה. אנחנו מתמקמים בעיירה הקטנטונת Tirgo במלון בוטיק יפהפה, תחתיו יש מסעדת גריל בר ריוחה טיפוסית, נהדרת. אחרי שאנחנו משביעים קיבתנו בכמות בשר נכבדה, אנחנו יוצאים אולי ליום המוצלח ביותר במסע שלנו.
Bai Gorri אל יקב "באי גורי" הגעתי ממש במקרה עוד בטיול יום ההולדת שלי אשתקד תוך כדי נסיעה אקראית ברכב קלטתי מבנה שאי אפשר להתעלם מקיומו ואפילו לא הייתי בטוח שמדובר ביקב, למרות שלרוב האופציות האחרות באזור הן קלושות יותר. דאז נכנסתי בגיחה זריזה ביותר התרשמתי מהקומפלקס עד כמה שאפשר לובי הכניסה ליקב הוא מדהים, כמעין חלון פנורמי על כל האזור כולל הרי הקנטברייה החולשים מאחור על אזור ריוחה ויצאתי עם בקבוק Crinanza מקומי והמשכנו בדרכנו. את הקשר יצרתי דרך כרטיס ביקור שקיבלתי ביקב ובאמת ייזקף לזכותם שהם חזרו אלי מהר,(להבדיל מהרבה יקבים אחרים שלא חזרו מהר אם בכלל), שם איש הקשר שזכיתי בו הוא "רוסיו" ומה רבה הפתעתנו שנתברר בסופו של דבר שמדובר בבחורה צעירה,נאה ונחמדה שהדריכה אותנו את מהלך הסיור.
הכניסה ללובי היקב Bai Gorri
יקב באי גורי הינו יקב מודרני וצעיר,שהוקם בתחילת המילניום, ע"י בעלים בריטים עשירים, בציר ראשון ב-2002 . היקב מתבסס כולו באופן מוחלט על עיקרון הגרביטציה, עד כדי כך שאפילו בשלב התסיסה האלכוהולית שבירת ה"כיפה" מתבצעת שלא באמצעות שאיבת הלוך חזור אלא בהעלאה נוספת של הנוזל שמוצא מהמיכל ושפיכתו שוב אל תוך מיכל הנירוסטה בחזרה,(מהלך חריג אפילו ביקבי קונספט גרביטציה). היקב ממחזר גם אנרגיה ע"י קליטת אנרגיה סולארית וחימום חלק מהמתחם בתקופת החורף הקרה. הייצור עומד על כ-450,000 בקבוקים בשנה עם יכולת קיבולת מקסימאלית למיליון.(על פניו שמסתכלים על הגודל של המתחם ועל הלוגיסטיקה שלו הוא נראה בעל יכולות מרשימות לא פחות מיקב מסחרי גדול שבארצנו כך שמליון נראה מספרמאוד צנוע עבורו). אחרי צעידה לא קטנה ביקב כולל מעבר בסמוך למסעדת השף שבו, הנחשבת כאחת מסעדות היקבים הטובות באזור, אנחנו עושים דרכנו אל טעימת היינות. היקב מייצר כעשר תוויות יין שונות: רוזה, לבן ואדומים שונים. השניים הראשונים בסדר הזה היו יינות יפהפיים, בשאר קצת הלכנו לאיבוד.
רוזה: יין על טהרת הגרנאש והטמפרניו.אף נהדר של אבק, טחב ואדמה בפה הפתעה של תותי בר ופטל בפה חמיצותמלטפת ונעימה עם הגזה קלה. כיף של יין למדינה חמה כמו שלנו במחיר מקומי מצחיק של 7 יורו.
לבן: על טהרת ענבי80% וויורה והשאר מלבסיה, ענבים מקומיים בעלי נוכחות וגוף חסון המשתלבים נהדר יחדיו המאפשרים השפעה טרופית וארומאטית שבעיני הזכירו שילוב מעניין של:שסאן מונטרשה עם נגיעות אלזאסיות קלות.
דוקא עם האדומים ביקב זה פחות התחברתי. ספק צעירים מידי לשתייה, ספק לא התאווררו ונפתחו מספיק בכוס.
מיקב Bai Gorri בקשתי את עזרתם האדיבה ויותר יש לאמור בהתקשרות עם יקב נוסף, עליו קבלתי המלצות חמות מבית ועליו קראתי בעיקר דברים טובים. היקב שלא חזר אלי ישירות, יצר עימי קשרבסוף דרך Bai Gorri ואכן עם סיום הביקור המשכנו לאחד מביקורי היין המעלפים שחוויתי אי פעם בטיולי יין.
Ramirez de Gganuza : יקב רמירז נחשב כיקב משפחתי קטן הממוקם בכפר Samaniego כפר טיפוסי קטן של כמה מאות תושבים. היינן: פרננדו, רמירז בשנות ה-60 לחייו גבר בסקי מרשים אותו זכינו לראות רק בסוף הביקור. רמירז בכלל במקורו מתווך קרקעות יין,מאוד ידוע ובעל שם. מעין נגוסיון בסגנון בורדו אבל של מכירת וקניית כרמי יין.קניית הקרקע הכשרתה והשבחתה ומכירתה בעמלה לצד שלישי. את העסקה האחרונה רשם לזכותו בדמות מכירת קרקע לכרמים עבור היקב החדש של וגה סיציליה באזור ריוחה. לאחר שנים של תיווך החליט ב- 1989 לעבור לצד השני של המתרס ולייצר יין משלו עם אמירה עצמאית ומעט שונה. ליקב מס' חלקות שונות המסתכמות בכ- 85 הקטר, כאשר מתוכן מיוצרים בין 120-160 אלף בקבוקים בשנה. שאר הענבים נמכרים ליקבים שכנים תלוי באיכות הבציר של אותה שנה. כ- 60% מהייצור מיוצא החוצה מספרד ומחצית מה- 40% הנותרים נמכר ביקב עצמו ללקוחות קבועים.
ביקב רמירז ביחד עם לואיס מצד ימין עומד
את הביקור מעביר לנו בדרך קסומה לואיס, מנהל היצוא, אמריקאי מקסיקני במקורו, שהתגלגל מעסקי מכירת טרקטורים לעולם היין. את דרכו בתחום היין התחיל בארטדי וגם הוא בפורמט הסיפור הקבוע: הכיר בחורה מקומית והתיישב עימה באזור ונשאר כאן.
ליקב רמירז מס' שיטות מעניינות ומעט שונות לשיפור וייצור היין. את הסיור באחוזה הקטנה והיפה התחלנו דוקא באזור היינות הלבנים. היקב מייצר לא הרבה מהם כ-50 חביות לבערך. זה מה שיש לו בלבן בעיקר ויורה המהווה את השלד ללבן. ויורה כך נאמר לנו ביקב משתלב היטב עם עץ חדש, נותן עושר שלטעמים ובעל יכולת התפתחות ארוכת טווח יחסית. המלבסיה נותנת פן ארומאטי ומבשם. התסיסה המלולאקטיית של היין מתבצעת בתוך החביות. מבחינת היינן אם היא קוראת אז היא קוראת ואם לא אז גם בסדר. על הביטונאז' הם מעדיפים לוותר לגמרי ובמקום לערבל עם המוט את הנוזל בתוך החבית הם פשוט מסובבים את החבית שנמצאת על סטנד עם גלגלים, כמו סיבוב של שמפניה בשיטה המסורתית. בחדר ישנה חבית אחת שהדופן הקדמית שלה עשויה מחמר שקוף דרכו ניתן לראות את מצב המשקעים ביין ולפי זה מסובבים את שאר החביות של אותו בציר.
משם אנו ממשיכים לחדר התסיסה האלכוהולית של היינות האדומים. כמו ביקבים קודמים גם פה ההעדפה היא לעבוד עם מיכלי נירוסטה ובמקרה זה 9000 ליטרים ומעט מאוד מיכלי עץ עקב העלות היקרה שלהם ובלאי גבוה. להבדיל כאן משאר היקבים שראינו ואפילו בריברה דל דוארו, בהם מעדיפים שלא להשתמש ב- press אלא רק ל- topping , ברמירז מצאו שיטה שונה ומעניינת ל- press . לאחר הניקוז של ה- free run מהמיכל לוקחים בלון גדול אותו ממלאים בצורה מבוקרת במים ופורסים אותו מעל לענבים במיכל כאשר נאד המים נשאר כלילה שלם פרוס עם משקל מים מבוקר מעל הענבים הסחוטים והנסחטים כאשר מהנוזל הסחוט פעם שנייה הם מייצרים את אחת התוויות הגבוהות ביקב – Trasnocho מעין אמרונה מריוחה. היין עשיר בטעמים עם גוף מלא וכבד. את היין שמיוצר מהסחיטה השנייה הם מוכרים ליקבים שכנים לא תחת התווית שלהם.
טכניקה נוספת ומעניינת שראינו ביקב, היא הפרדת אשכולות הענבים לחצי. לאחר עבודת מחקר וניסיון בכרמים, גילו שעוצמת הפרי ומורכבותו מתמקדת בחלק העליון של האשכול שחשוף יותר לקרני השמש, הנגזרת מכך, סוכר גבוה יותר בשילוב של פאנולים עשירים. בהתאם לנתון זה כאשר אשכולות הענבים מגיעים ליקב במיון הראשוני שלהם הם נחצים באמצע ע"י הממיין כאשר החצי העליון הולך לסדרת יינות הרזרבה והתחתון ליין הבסיס.
עם סיום ההדרכה ביקב המשכנו למלון קטן ומקסים בצמוד ליקב שם הוזמנו ע"י לואיס לארוחת טעימות מלחכת שפתיים ותאווה לחיך. את הארוחה ליוו בקבוק מגנום 2007 Trasnocho ומגנום נוסף 2003 של הרזרבה. האחרון נפתח בכוונה תחילה, לחשוף בפנינו התפתחות יין מגנום של שנת בציר קשה בריוחה. למרות עשור מהבציר דאז -היום, עדיין יין מחוספס וקשוח אך עשוי היטב שדורש חידרור ארוך והתרככות נוספת בבקבוק. ה- Trasnocho יין מאוד כבד וטאני מתאים למאכלי קדירה. גם הוא צעיר אבל חושף טפח או שניים מעניין ממנו. מעבר ליינות הייתה גם שיחה מאוד ענפה ומעניינת על נושא היין בעיקר וגם קצת מסביב, שלי באופן אישי יצרה התרוממות רוח אדירה ותחושת סיפוק. עם יציאתנו החוצה הגיע היינן פרננדו בכבודו ובעצמו, שנאלץ להעדר מביקורנו עקב ביקור תנחומים ביקב Viña Tondonia השכן מ- Haro ,וחבר אלינו לשיחה קצרה וקלילה בסוף הביקור, שתורגמה ע"י לואיס. נפרדנו כידידים ולמלון חזרנו עייפים, רצוצים מיום ארוך אךמרוצים אין שעור.
לטעמי יום זה היה יום השיא בטיול ולאחר מכן מן הסתם נוצרה קצת ירידת מתח עם ביקורים כאלה ואחרים חלקם מעניינים יותר חלקם פחות. אחד מהראויים לציון הינו יקב ריוחה אלטה יקב דיי גדול עם כושר ייצור של כ-5 מליון בקבוקים בשנה. היקב מייצר בשיטה מסורתית, של יישון ארוך בחבית והוצאת היין מאוחר לשוק. היה יפה לראות איך מבצעים racking לחביות כאשר לחבית יש מעין כניסת ברז בדופן הצדדית שלה מעט מעל התחתית כאשר מרוקנים אותה לחבית אחרת מתחתיה, בודק החבתן/יינן את היין לאור נר ומתרשם מהצבע שלו ומהמרקם. תחתית הנוזל עם המשקעים המלוכלכים,שמתחת לכניסת הברז נשארת עדיין בחבית הישנה, שלאחר מכן עוברת תהליך של ניקוי וחיטוי בקיטור מים חמים. כך בתהליך זה נהנה היין ממעט נשימה וסטריליזציה של החביות.
ביקב מרקיז דה ריסקאל היה ביקור מאוד מסחרי שכן הוא היה מהבודדים שפתוחים בימי ראשון, ="שבת שלהיהיודים". עם זאת היה מאוד אוטנטי לראות את כל המרתפים הקלאסיים, המסורתיים ואת "הכספת" של היינות ההיסטוריים של היקב לרבות יינות מהמאה ה-18. בנוסף מלון הבוטיק של היקב, הצמוד לו, שעוצב ע"י האדריכל פרנק גרי, שמחזותו לא ניתן להתעלם. בו מומלץ לשבת לשתות משהו חם/קר/אלכוהולי, בחצר הלובי של המלון.
מלון מרקיז דה ריסקאל בסמוך ליקב
ליקב Artadi באתי עם רף ציפיות בשמיים ומעט התאכזבתי. ובכל זאת היה מעניין לראות את כרם ה- El Pisón היחידנית ולטעום את יין ה- El Sequé הדרומי המורכב ממורבד, טרם הגעתו לארץ. מארטדי המשכנו לעיירה השכנה LaGuardia עיירה קטנה ויפהפייה עשירה בתיירים, המוקפת חומה, ובה מסעדות בתי קפה וחנויות יין וגם אחרות. עיירה המומלצת לשעתיים שלוש ביקור בה.
את ארוחת הערב האחרונה במסע שלנו, סיימנו במסעדה בעיר Haro הנחשבת כבירת היין של ריוחה כאשר העיר לוגרניו מהווה את הבירה של כל החבל. דווקא שם יין מקומי של המסעדה, Terete" " גראן רזרבה 96 צד את עיננו בעלות מגוחכת של 20 יורו. נהנינו מיין נהדר, אלגנטי קטיפתי ועגול שהשתלב היטב עם מנות הבשר שהזמנו.
לסיכום: טיול נהדר, עבור קבוצת אנשים שבאו לנשום, לטעום ולחיות יין על כל מנעמיו ולרב היה כך. מס' טיפים שהייתי ממליץ להולכים אחרינו ויתרמו לשדרג את החוויה עבורם עוד יותר.
1. את הביקור ביקבים יש לתאם מראש ומבעוד מועד, לרב היקבים הטובים אין אפשרות להגיע על הדרך ולהיכנס ללא תיאום.
2. כאשר אתם מתאמים את הביקור דרך E.mail ראוי להציג את עצמכם כאנשים מביני עניין ביין ולא סתם חובבנים המגיעים לסיור שהחברה המליצו. הצגתכם כבלוגרים, כתבי יין, סומליה או קנייניים תיצור רושם חיובי ורציני יותר עבורכם מצד היקב והביקור יהיה מכובד יותר בהתאם.
3. לא מומלץ לתאם יותר משני ביקורים ביום. זה פשוט מתיש ומעייף ואחרי כמה ימים שתשמעו שוב ושוב את תהליך ייצור היין,(כי אין אחר),אתם עלולים לאבד עניין,אפילו כחובבי יין רציניים. מומלץ גם לייצר אפילו יום אחד חופשי המיועד לטיול נטו.או אפילו לשוטט בחנויות יין.
4. ברב הביקורים תקבלו שטאנץ של יינות בסיס+אמצע/אמצע פלוס. אל תצפו למשהו מעבר, לא ליינות מתיישנים או ליינות הדגל היוקרתיים של היקב אלא אם כן תשלמו עבורם מראש או תתאמו זאת.
5. ל"קנייני" היין ביניכם אל תצפו למצוא יינות מתיישנים ביקבים שכן לרב הם מוכרים את רב התוצרת מראש או במהלך מכירה רגילה. מתיישנים תוכלו למצוא בעיקר בחנויות יין מקומיות באזור או במסעדות בתמחור הוגן. בערים המרכזיות בחנויות יין גדולות תוכלו למצוא מבחר גדול פחות ממגוון בבצירים.
6. אוכל. ככלל האוכל בספרד נהדר וטעים בעיני. התמחור סביר ביותר. עסקיות( Menu del Dia ),ניתנות לאכילה ברב היום והן המשתלמות ביותר ולא פחות טעימות ממנות רגילות. עסקית כוללת לרב:ראשונה, עיקרית וקינוח. בריברה מתמחים בעיקר בצלעות עגל צעיר ותוכלו למצוא הרבה אספרגוס שכן זה גידול מקומי. בריוחה ההתמחות הינה צלעות כבש או מרק תפו"א מבושל עם נקניקיית חזיר. ואפרורפו חזיר הנקרא חאמון בספרד תוכלו למצאו בכל מקום לרבות ארוחות הבוקר.
לחיים בהנאה ובתאיבון...