יום חמישי האחרון התארח פורום טעימות היין שלי ושל אסף אצל דני מושוביץ, חברנו, לטעימת מבעבעים מעט שונה עליה חתום אסף ברעיון ועלי כמוציא לפועל. CAVA כן כן... קראתם נכון אותה שמפניה ספרדית שהגיעה לארצנו לפני כעשור בערך ועשתה כאן מהפיכה בכל נושא של תמחור יין זול. אז איך CAVA תשאלו, אם רק לפני רגע דיברתי על אותה קטגורית יין זולה פחות אהודה מבחינתי? האסוציאציה הראשונה שעולה לחובב יין ממוצע כמילה נרדפת לאותו נוזל היינה: יין זול ופשוט, שאינו מורכב דיו, כשר בחלק מהמקרים או אם אפילו ללכת קיצון אז 3 ב- 100. לצערי זהו עולם ה- CAVA שהורגלנו אליו במדינתנו. אפילו בעולם יבוא ישראלי ארצה, עשיר ומגוון כככל שיהיה, נראה שגם כאן יש Limit למה שאפשר להביא. בספרד כמו בספרד ישנה רמת CAVA אחרת שלא נראתה כאן במחוזותינו ואנחנו מדברים על מבעבע שבטעימה עיוורת סביר להניח שיפיל את רב הטועמים שיחשבו שמדובר כאן בנוזל המקור. אנחנו מדברים על CAVA בשיטות ייצור מסורתיות, אחד לאחד כשמפניה, יישון ארוך בבקבוק, חלקות קטנות ואיכותיות ושלושה ענבים ייחודים לאזור, בתמחור של 3 ספרות אירו. מפה יצאנו לטעימה מרתקת.
Penedes ושמפניה ספרדית
מהות המילה CAVA מגיעה מהמילה CAVE=מערה או Cellar אלו אותם מערות ענק בהם ייצרו אז וחלק אף עד היום את היין המבעבע. ב- 1986 עם הצטרפותה של ספרד לאיחוד האירופי, נאלצו המקומיים לשנות את השם "שמפניה ספרדית" עקב היות השמפניה כבעלת מעמד גאוגרפי מוגן.
ההתחלה של ייצור הקאוות נמצאת אי שם ב- 1860 כאשר Josep Raventos's שטייל באירופה באותם ימים, התקנא בהתלהבות יתרה בשמפניה הצרפתית ומשחזר אל ספרד החליט לנסות לייצר שמפניה באזור Penedes. כנימת הפילוקסרה שהכתה באותה תקופה באזור רק תרמה לעקירת גפנים של ענבי יין אדומים ולשתילה של גפנים לבנים מקומיים במקום. ב- 1872 הוציא Josep את השמפניה הראשונה תחת ידיו.
CAVA DO
האפלסיון CAVA, הממוקם דרומית לעיר ברצלונה מוגדר ע"פ חוקי היין הספרדים כאזור בעל סטטוס DO. ע"פ חוקי הייצור רק יין שהוכן ע"פ שיטת ייצור השמפניה המסורתית יוגדר כ- CAVA. הכפר Sant Sadurmi D'anoia מהווה את הכפר השולט על רב הייצור, כ- 95% מכלל הקאווה מיוצר שם. שני הבתים הגדולים הם: Codorniu ו- Freixenet, ששניהם אגב מיובאים ארצה ע"י חברות: ישרקו והכרם בהקבלה. שלושת זני הענבים המסורתיים לאזור הנם: Macabeo, Parellada, אלו ענבים הנותנים חומציות טובה ליין. Xarel-lo הענב השלישי, נותן ארומטיות דומיננטית ליין. שני ענבים נוספים שניתן להוסיף ליין הם: שרדונה ופינו נואר. לקאווה בסגנון רוזה, ניתן להוסיף גם bleeding של מונסטרל וגרנאש. ע"פ חוקי היין המקומיים, הקאווה אמורה להתיישן בבקבוק מינימום של תשעה חודשים אך ישנם יצרנים המתגאים ביישון ארוך הרבה יותר.
*** האפלסיון CAVA ממוקם בצד ימין למעלה, בבליטה הסגולה.
אז מה שתינו...
סה"כ נטעמו 7 בקבוקים שמתוכם שישה הובאו מספרד ע"י עבדיכם הנאמן. כולם ללא יוצא מן הכלל היו מהנים וסיפקו חווית שתייה נהדרת לטעימה הנ"ל אך ברצוני להתייחס לשלושה מהם שהתרוממו לפחות עבורי מעט יותר מהשאר.
2004 Sumarroca N'uria Claverol - קודם כל מילה על הבקבוק. מצחיק פעם ראשונה אני כותב מילה על הבקבוק עצמו פיזית. בקבוק פשוט יפהפה ומזכיר בצורתו אמפורה. מדובר בבלנד של שרדונה, Xarelo-lo ו- Parellda. התיישנות של 36 חודשים בבקבוק. אף נהדר של מאפה בריוש, שמרים ומתקתקות עדינה. בפה הגזה נימוחה, גוף מעודן, קליט. יופי של יין. לראשונה המשפט: "אל תסתכל על הקנקן אלא על מה שיש בתוכו" לא מחייב.
2010 Liopart Microcosmos, Brut Nature Rosat - קאווה רוזה מאוד מיוחדת ושונה משאר היינות ששתינו באותו ערב. בלנד של פינו נואר ומונסטרל, 24 חודשי יישון בבקבוק. ריח "צועק" של מיץ תותית וקרם קאסיס עם כתמי תה ברקע. בפה יין רענן fresh, ברקע מרירות קלה. מפתיע, מעניין והכי חשוב טעים.
2001 Gramona Enoteca Brut Nature - גולת הכותרת של הערב. הקאווה היקרה ביותר בספרד, 3 ספרות אירו, ברמת גראן רזרבה. בלנד של Xarel-lo ו- Parellda יישון של 12 שנים בבקבוק. קראתם נכון 12 שנים. זהו בקבוק שבטעימה עיוורת ללא ספק יפיל כל טועם וטעם כמעט בגין מהותו של יין זה = "שמפניה". אף מעט מקורמל, קצת פרחוניות, מעט שמרים, מעט עישון קל, הכל ומכל. בפה הגזה מאוזנת, וטעמי אגוזים משלימים עם חומציות טובה. כל מה שמבעבע ברמה אמור לתת ב- Level שכזה. המחיר אמנם אינו זול ולמרות שאם מתרגמים אותו ל"שפת" שמפניה, המחיר כאן עדיין לא מגיע לקריסטל ושמפניות מגדלים, ברמות הגבוהות. אבל ללא ספק התמורה כאן פשוט נהדרת.
זאת טעימה ספרדית, שנייה ברצף שאירעה לה כך באקראי ומבחינתי כהמשך ישיר לכדורגל,(מקריות של טורניר ה"יורו" ברקע ובכלל), יש איזשהו תחושה של עליונות ספרדית. אבל מקורבי יגידו כמובן שאני משוחד באהבה מוקדמת ליין הספרדי.
בתחילת דרכי כחובב יין, יינות מבעבעים התחלקו מבחינתי לשני סוגי קטגוריות. הראשונה, שמפניה שנראתה לי דאז כמשהו יוקרתי, מתנשא ואפילו מעט "פלצני" ובפעמים המועטות שניסיתי לא התחברתי לכיוון. הקטגוריה השנייה הייתה, מבעבעים מתקתקים שבעיקר התאימו לאבטיח על חוף הים או לפתוח לח'ברה, שלא בעניין של יין יבש ומזה אין סיכוי שיתאכזבו. לפני כמה שנים, בתערוכת סומלייה בה בקרתי, התגלגלתי במקרה ליד דוכן "החברה הסקוטית" ז"ל, התמזל מזלי שבאותו רגע הם החליטו לפתוח שמפניה יוקרתית שאיני זוכר את שמה כרגע אך כן אני זוכר ארומות מופלאות של בריוש, שמרים ומאפה צרפתי שעשה לי חשק עוד להריח ולטעום... ומאז זו היסטוריה, המבעבע הפך להיות ז'אנר מאוד אהוב עלי. ובמחוזותינו, בעיקר בקייץ אין מתאים יותר מזה לשרוד את גלי החום הקשים הקשים וליווי נהדר לדגת ים.
יום חמישי האחרון התארח פורום טעימות היין שלי ושל אסף אצל דני מושוביץ, חברנו, לטעימת מבעבעים מעט שונה עליה חתום אסף ברעיון ועלי כמוציא לפועל. CAVA כן כן... קראתם נכון אותה שמפניה ספרדית שהגיעה לארצנו לפני כעשור בערך ועשתה כאן מהפיכה בכל נושא של תמחור יין זול. אז איך CAVA תשאלו, אם רק לפני רגע דיברתי על אותה קטגורית יין זולה פחות אהודה מבחינתי? האסוציאציה הראשונה שעולה לחובב יין ממוצע כמילה נרדפת לאותו נוזל היינה: יין זול ופשוט, שאינו מורכב דיו, כשר בחלק מהמקרים או אם אפילו ללכת קיצון אז 3 ב- 100. לצערי זהו עולם ה- CAVA שהורגלנו אליו במדינתנו. אפילו בעולם יבוא ישראלי ארצה, עשיר ומגוון כככל שיהיה, נראה שגם כאן יש Limit למה שאפשר להביא. בספרד כמו בספרד ישנה רמת CAVA אחרת שלא נראתה כאן במחוזותינו ואנחנו מדברים על מבעבע שבטעימה עיוורת סביר להניח שיפיל את רב הטועמים שיחשבו שמדובר כאן בנוזל המקור. אנחנו מדברים על CAVA בשיטות ייצור מסורתיות, אחד לאחד כשמפניה, יישון ארוך בבקבוק, חלקות קטנות ואיכותיות ושלושה ענבים ייחודים לאזור, בתמחור של 3 ספרות אירו. מפה יצאנו לטעימה מרתקת.
Penedes ושמפניה ספרדית
מהות המילה CAVA מגיעה מהמילה CAVE=מערה או Cellar אלו אותם מערות ענק בהם ייצרו אז וחלק אף עד היום את היין המבעבע. ב- 1986 עם הצטרפותה של ספרד לאיחוד האירופי, נאלצו המקומיים לשנות את השם "שמפניה ספרדית" עקב היות השמפניה כבעלת מעמד גאוגרפי מוגן.
ההתחלה של ייצור הקאוות נמצאת אי שם ב- 1860 כאשר Josep Raventos's שטייל באירופה באותם ימים, התקנא בהתלהבות יתרה בשמפניה הצרפתית ומשחזר אל ספרד החליט לנסות לייצר שמפניה באזור Penedes. כנימת הפילוקסרה שהכתה באותה תקופה באזור רק תרמה לעקירת גפנים של ענבי יין אדומים ולשתילה של גפנים לבנים מקומיים במקום. ב- 1872 הוציא Josep את השמפניה הראשונה תחת ידיו.
CAVA DO
האפלסיון CAVA, הממוקם דרומית לעיר ברצלונה מוגדר ע"פ חוקי היין הספרדים כאזור בעל סטטוס DO. ע"פ חוקי הייצור רק יין שהוכן ע"פ שיטת ייצור השמפניה המסורתית יוגדר כ- CAVA. הכפר Sant Sadurmi D'anoia מהווה את הכפר השולט על רב הייצור, כ- 95% מכלל הקאווה מיוצר שם. שני הבתים הגדולים הם: Codorniu ו- Freixenet, ששניהם אגב מיובאים ארצה ע"י חברות: ישרקו והכרם בהקבלה. שלושת זני הענבים המסורתיים לאזור הנם: Macabeo, Parellada, אלו ענבים הנותנים חומציות טובה ליין. Xarel-lo הענב השלישי, נותן ארומטיות דומיננטית ליין. שני ענבים נוספים שניתן להוסיף ליין הם: שרדונה ופינו נואר. לקאווה בסגנון רוזה, ניתן להוסיף גם bleeding של מונסטרל וגרנאש. ע"פ חוקי היין המקומיים, הקאווה אמורה להתיישן בבקבוק מינימום של תשעה חודשים אך ישנם יצרנים המתגאים ביישון ארוך הרבה יותר.
*** האפלסיון CAVA ממוקם בצד ימין למעלה, בבליטה הסגולה.
אז מה שתינו...
סה"כ נטעמו 7 בקבוקים שמתוכם שישה הובאו מספרד ע"י עבדיכם הנאמן. כולם ללא יוצא מן הכלל היו מהנים וסיפקו חווית שתייה נהדרת לטעימה הנ"ל אך ברצוני להתייחס לשלושה מהם שהתרוממו לפחות עבורי מעט יותר מהשאר.
2004 Sumarroca N'uria Claverol - קודם כל מילה על הבקבוק. מצחיק פעם ראשונה אני כותב מילה על הבקבוק עצמו פיזית. בקבוק פשוט יפהפה ומזכיר בצורתו אמפורה. מדובר בבלנד של שרדונה, Xarelo-lo ו- Parellda. התיישנות של 36 חודשים בבקבוק. אף נהדר של מאפה בריוש, שמרים ומתקתקות עדינה. בפה הגזה נימוחה, גוף מעודן, קליט. יופי של יין. לראשונה המשפט: "אל תסתכל על הקנקן אלא על מה שיש בתוכו" לא מחייב.
2010 Liopart Microcosmos, Brut Nature Rosat - קאווה רוזה מאוד מיוחדת ושונה משאר היינות ששתינו באותו ערב. בלנד של פינו נואר ומונסטרל, 24 חודשי יישון בבקבוק. ריח "צועק" של מיץ תותית וקרם קאסיס עם כתמי תה ברקע. בפה יין רענן fresh, ברקע מרירות קלה. מפתיע, מעניין והכי חשוב טעים.
2001 Gramona Enoteca Brut Nature - גולת הכותרת של הערב. הקאווה היקרה ביותר בספרד, 3 ספרות אירו, ברמת גראן רזרבה. בלנד של Xarel-lo ו- Parellda יישון של 12 שנים בבקבוק. קראתם נכון 12 שנים. זהו בקבוק שבטעימה עיוורת ללא ספק יפיל כל טועם וטעם כמעט בגין מהותו של יין זה = "שמפניה". אף מעט מקורמל, קצת פרחוניות, מעט שמרים, מעט עישון קל, הכל ומכל. בפה הגזה מאוזנת, וטעמי אגוזים משלימים עם חומציות טובה. כל מה שמבעבע ברמה אמור לתת ב- Level שכזה. המחיר אמנם אינו זול ולמרות שאם מתרגמים אותו ל"שפת" שמפניה, המחיר כאן עדיין לא מגיע לקריסטל ושמפניות מגדלים, ברמות הגבוהות. אבל ללא ספק התמורה כאן פשוט נהדרת.
זאת טעימה ספרדית, שנייה ברצף שאירעה לה כך באקראי ומבחינתי כהמשך ישיר לכדורגל,(מקריות של טורניר ה"יורו" ברקע ובכלל), יש איזשהו תחושה של עליונות ספרדית. אבל מקורבי יגידו כמובן שאני משוחד באהבה מוקדמת ליין הספרדי.