מבוא לפורטוגל
בחודש אפריל 2015 עשיתי דרכי לפורטוגל אחרי זמן רב שאני מתכנן לנסוע לשם. לאחר 8 ימים של טיול אוכל להגיד שנשאר לי טעם של עוד הרבה בפה שכן מדובר במדינה קסומה, יפה ומעניינת שאשמח להגיע אליה לפרק ב'.
פורטוגל היא מדינה שחיה בצלה הגדול של ספרד: פיסית, גיאוגרפית ותרבותית. ספרד גדולה בשטחה פי כמה משכנתה הקטנה ממערב, היא נבלעת בגבול מזרחי וצפוני. ספרד בעלת תרבות עשירה והסטוריה מוכרת יותר, גיבורי תרבות עכשווים, הישיגי ספורט מרשימים וגם טיסות נגישות יותר אליה מישראל. כל אלה הופכים את פורטוגל למדינה שנעלמת מהרדאר הישראלי הממוצע. בדרכי לפורטוגל ציפיתי למדינה שאינה מפותחת כל כך ביתם של תושבים כפריים ומחירים זולים בטירוף. חשבתי... והתבדיתי, מדובר במדינה עם מערכת תחבורה וכבישים מפותחת ביותר שרבים מתושביה דוברים שפת אנגלית ברמה גבוהה ולהבדיל שוב משכנתה הגדולה מספרד בפרמטרים אלה ומס' נוספים הם אינם נופלים מהמדינה בצהוב/אדום. כשיצאתי לפורטוגל זה היה ברור שהולכת להיות טעימת יינות של אזור כזה או אחר ולאחר לבטים דיי קצרים נבחר ה- Douro, שידוע דווקא בגלל יינות הפורט המחוזקים שלו. צחוק הגורל שפורט דווקא לא היה בסדר תוכניות הרכישה שלי עקב מפגשים ישנים לא מוצלחים עם הנוזל הזה אבל לאחר שיחת "מוטיבציה" עם חברי דני מפורום היין שלנו, הבנתי שאין מנוס ופורט יעלה על המטוס.
דוארו DOC וקלאסיפיקציה כללית:
DOC- נחשבים לדירוג של היינות הגבוהים ביותר בפורטוגל.
IPR - קטגוריה זמנית בה נמצאים היינות לפני האישור שלהם ל DOC כרגע נמצאים רק 4 אפלסיונים בקטגוריה זו.
VQPRD - בקטגוריה זו נמצא בעיקר יינות מתוקים ומבעבעים.
VR - קטגוריה המקבילה ליינות vin de pays הצרפתים.
VM - הקטגוריה הנמוכה ביותר ובעיקרה יינות שולחניים פשוטים.
עמק ה- DOURO: מדרונות תלולים עד לנהר הדוארו עצמו, אינספור של רצועות וגבעות אינסופיות שנמתחות אל האופק, טרסות גפנים היושבות על אדמת צפחה וגרניט עם שורשים עמוקים החודרים עמוק בין שכבות הסלע לאתר טיפות מיים. אלו הם נופי הדוארו אשר יוצרים את התנאים האופטימאלים לבסיס יין איכותי.
הדוארו הינו אזור היין השלשי בעולם שנוסד בשנת 1756 לאחר טוקאי וקיאנטי. הוא מדורג כ- DOC הגבוה ביותר וממוקם בצפון מזרח פורטוגל לרבותת האלטו,(=הגבוה),דוארו. הוא מחולק לשלושה תתי אזורים.
Baixo Corgo - האזור המערבי ביותר והקר אשר מושפע מהים ויינותיו נחשבים עדינים.
Cima Corgo- לב ליבה של הדוארו באזור העיירה Pinhao, הוא נחתך במזרח ע"י רצועת הרים ומהווה כשני שליש מהאזור כולו.
Douro Superior - מהמזרח ומעלה לעבר רצועת ההר עד לגבולה של ספרד. אזור פראי ומבודד בעל אקלים קיצוני של חורף קר מאוד וקייץ שרבי. רק בשנים האחרונות החלו להבין את הפוטנציאל הטמון בו אך לבנתיים הוא מהווה רק כ - 17% מהגפנים באזור.
הדוארו נתפס כאזור יין הידוע ביינות הפורט שלו ולא סתם. כ- 59% מכלל היין הינו פורט אדום רק 27% הינו יין אדום יבש השאר מתחלק בין פורט לבן ויין לבן יבש.
זני ענבים: פורטוגל היא ביתם של ענבי יין רבים, אנדמים וייחודיים לה. כמה מהם מאפיינים את הדוארו ונחשבים כמרכיב מרכזי ברקיחת הפורט. אתמקד בארבעה מרכזיים, אותם חלקתי לשני קבוצות אותם שנח לזכור.
קבוצת הטוריגה:
Touriga Nacional - בעיני רבים נחשב למיטב של פורטוגל ולמרות תשואות נמוכות, הנותנים מס' אשכולות בודדים של עבים כחולים/שחורים, הוא משמש מפתח מרכזי בבלנדים בעיקר בדוארו וב- Dao. טוריגה נסיונאל מספק מבנה וגוף ליין, עם טאנינים גבוהים וטעמים מרוכזים של פירות שחורים. מבקרת היין, ג'נסיס רובינסון השוותה את היחסים של הענבים עם טוריגה נסיונאל כמו היחס של קברנה סוביניון לקברנה פרנק. בדוארו הגפן גודלת על קרקע שהיא יותר סלע ממצע.
Touriga Francesa - גם טוריגה פרנקה הינו אחד מהזנים המרכזיים בבלנד הכללי של הפורט. להבדיל מהנסיונאל הפרנקה קליל יותר ומבושם ומוסיף עידון ליין. כאן השוותה ג'נסיס רובינסון את היחס ההפוך,של הפרנקה אל מול הנסיונאל, כיחס של קברנה פרנק לקברנה סוביניון. אין הרבה מקורות לגבי מוצאו של זן זה אך הסברה הרווחת שהוא תולדה של הכלאה בין: Touriga Nacional ו- Mourisco de Semente. בדומה לטוריגה נסיונאל גם גידולה של גפן זו הינו קשה ונותנת יבול נמוך מאוד.
קבוצת הטינטות:
Tinto Cao - מהות השם של הזן בתרגום לקוי הינו: כלב אדום. זן מהמאה ה-16. גפן זו אשר מייצרת תשואות נמוכות ביותר הביאו כמעט להכחדתה למרות איכויות היין שהיא נותנת. הכורמים המקומיים גילו שהגפן מתפתחת יפה עם חשיפה מופחתת לשמש אז הענב נותן מגוון ניחוחות ארומטים ואלגנטים.
Tinto Roriz - אחד מזני הענבים הנדירים והיקרים לעשייה משני צידי הגבול. ממזרח ספרד,שם הוא נקרא טמפרניו וממערב פורטוגל, שם הוא נקרא Aragones או Tinto Roriz. הענב נותן חוסן, אלגנטיות ועושר של טעמים עם טעמי לוואי של פירות יער פיקנטים. גפן זו להבדיל, מתאימה לסוגי אקלים שנים ולקרקע נושאת אופי חולית או גיר.
רשמי טעימה:
לאחר נתוני פתיחה מרשימים שכאלה, יצאה הטעימה לדרכה במהלך חודש נובמבר האחרון. עשרה בקבוקים נפתחו ונטעמו, לאחר שעשיתי עבודת מחקר קטנה מקדימה לגבי יצרנים מובילים ונחשבים של האזור ובצירים מוצלחים. לבסוף אפשר לסכם את זה ב אכזבה מסוימת. גם מצד הח'ברה המשתתפים וגם מצידי. עם כל הצער שבדבר וזאת לאחר השקעה גדולה ועצומה להוצאתה לאור של טעימה שכזאת. הסגנון הכללי הרווח של היינות הוא, גוף כבד מלא ועשיר, עתיר עץ, פרי מרוכז ויין מאוד מודרני. לא נתקלנו בשום ייחוד אקסטרא. היינות טובים לא רעים אבל אין בהם שום עניין מיוחד שיבדיל אותם מאזורי יין אחרים נחשבים יותר. אך מכיוון שמבחינתי עולם היין הינו ניסוי ותהייה אז הכל לטובה.
לסיום Port להבדיל:
אז אחרי שציינתי שפורט לא היה בהתחלה בתוכניות שלי, כמה טוב שדני שינה לי אותן. ראשית אין מנוס מפורט, כל חנות יין סופר או מרכול, גדוש באגף היינות המחוזקים באינספור יצרנים ובצירים. ואתה מקבל תחושה של מעין גאווה לאומית שמחויבת להצגה בכל חנות שמכבדת את עצמה ומסתבר ש... כולן. ישנם מס' רמות של פורט אציין חלק מהן כאן:
Ruby - יין המיוצר מענבים באיכות בינונית ומיושן לפחות שנתיים בחבית.
Tawny - מיוצר מענבים באיכות בינונית ומיושן שנתיים עד 7 שנים. צבעו מהגוני עם טעם אגוז ויבש יותר מן ה-Ruby.
LVB - יין שיוצב מבציר משובח של שנה אחת, יושן במשך כחמש שנים שנים בחבית ואז הוכנס לבקבוק. דומה במקצת לוינטג' אבל מוכן לשתייה עם הכנסתו לבקבוק. טעמו קטיפתי ורך יותר.
Vintage - מיוצר מהבציר המשובח ביותר של שה מסוימת ולא בכל שנה. מיושן בחביות במשך שנתיים ולאחר מכן בבקבוק במשך כ- 10 שנים לפחות,(אגב היחידי שמאבד מעוצמתו ומטעמו לאחר 3 ימים מרגע פתיחת הפקק שלו להבדיל מהאחרים שמתיישנים יותר בחבית ויכולים לא לאבד מערכם גם חודש אחרי הפתיחה),צבעו בורדו וטעמו פירותי,עדין ומורכב יותר.
Nacional - ספק אם אנשים מכירים רמת פורט זו שכן היא נדירה ביותר ורק בשנים מאוד מאוד מיוחדות שבהן תוקפת פטרית הבוטסריטס את הענב ונוצר כאן יין בסגנון טוקאי, קינוח. מחירו של יין כזה יכול לטפס את האלף אירו לפחות.
לסיכום:
שתינו Dows Vinttage Port 1994 במילה אחת, מ ד ה י ם . עושר של טעמים, חמוציות, פרי אדום, טחב ופטריות. מתיקות וגוף שיושבת על הלשון בצורה קטיפתית ונעימה. 1994 שנה אדירה בדוארו, Dows יצרן נחשב ומסורתי ובמושגים מקומיים למרות 21 שנותיו של הבקבוק מדובר ב"תינוק".
למרות ששאר היינות קצת פחות פגעו במטרה, עדיין לא גרעו אלה ולו דקה אחת או רגע נתון מהטיול באזור היפהפה ומיוחד זה. נופים, אנשים, ריחות וטעמים וכמובן השותפים הקבועים שלי אשתי ובתי היוו חוויה משמימה עליה אני ממליץ לאחרים בפה מלא.
מבוא לפורטוגל
בחודש אפריל 2015 עשיתי דרכי לפורטוגל אחרי זמן רב שאני מתכנן לנסוע לשם. לאחר 8 ימים של טיול אוכל להגיד שנשאר לי טעם של עוד הרבה בפה שכן מדובר במדינה קסומה, יפה ומעניינת שאשמח להגיע אליה לפרק ב'.
פורטוגל היא מדינה שחיה בצלה הגדול של ספרד: פיסית, גיאוגרפית ותרבותית. ספרד גדולה בשטחה פי כמה משכנתה הקטנה ממערב, היא נבלעת בגבול מזרחי וצפוני. ספרד בעלת תרבות עשירה והסטוריה מוכרת יותר, גיבורי תרבות עכשווים, הישיגי ספורט מרשימים וגם טיסות נגישות יותר אליה מישראל. כל אלה הופכים את פורטוגל למדינה שנעלמת מהרדאר הישראלי הממוצע. בדרכי לפורטוגל ציפיתי למדינה שאינה מפותחת כל כך ביתם של תושבים כפריים ומחירים זולים בטירוף. חשבתי... והתבדיתי, מדובר במדינה עם מערכת תחבורה וכבישים מפותחת ביותר שרבים מתושביה דוברים שפת אנגלית ברמה גבוהה ולהבדיל שוב משכנתה הגדולה מספרד בפרמטרים אלה ומס' נוספים הם אינם נופלים מהמדינה בצהוב/אדום. כשיצאתי לפורטוגל זה היה ברור שהולכת להיות טעימת יינות של אזור כזה או אחר ולאחר לבטים דיי קצרים נבחר ה- Douro, שידוע דווקא בגלל יינות הפורט המחוזקים שלו. צחוק הגורל שפורט דווקא לא היה בסדר תוכניות הרכישה שלי עקב מפגשים ישנים לא מוצלחים עם הנוזל הזה אבל לאחר שיחת "מוטיבציה" עם חברי דני מפורום היין שלנו, הבנתי שאין מנוס ופורט יעלה על המטוס.
דוארו DOC וקלאסיפיקציה כללית:
DOC- נחשבים לדירוג של היינות הגבוהים ביותר בפורטוגל.
IPR - קטגוריה זמנית בה נמצאים היינות לפני האישור שלהם ל DOC כרגע נמצאים רק 4 אפלסיונים בקטגוריה זו.
VQPRD - בקטגוריה זו נמצא בעיקר יינות מתוקים ומבעבעים.
VR - קטגוריה המקבילה ליינות vin de pays הצרפתים.
VM - הקטגוריה הנמוכה ביותר ובעיקרה יינות שולחניים פשוטים.
עמק ה- DOURO: מדרונות תלולים עד לנהר הדוארו עצמו, אינספור של רצועות וגבעות אינסופיות שנמתחות אל האופק, טרסות גפנים היושבות על אדמת צפחה וגרניט עם שורשים עמוקים החודרים עמוק בין שכבות הסלע לאתר טיפות מיים. אלו הם נופי הדוארו אשר יוצרים את התנאים האופטימאלים לבסיס יין איכותי.
הדוארו הינו אזור היין השלשי בעולם שנוסד בשנת 1756 לאחר טוקאי וקיאנטי. הוא מדורג כ- DOC הגבוה ביותר וממוקם בצפון מזרח פורטוגל לרבותת האלטו,(=הגבוה),דוארו. הוא מחולק לשלושה תתי אזורים.
Baixo Corgo - האזור המערבי ביותר והקר אשר מושפע מהים ויינותיו נחשבים עדינים.
Cima Corgo- לב ליבה של הדוארו באזור העיירה Pinhao, הוא נחתך במזרח ע"י רצועת הרים ומהווה כשני שליש מהאזור כולו.
Douro Superior - מהמזרח ומעלה לעבר רצועת ההר עד לגבולה של ספרד. אזור פראי ומבודד בעל אקלים קיצוני של חורף קר מאוד וקייץ שרבי. רק בשנים האחרונות החלו להבין את הפוטנציאל הטמון בו אך לבנתיים הוא מהווה רק כ - 17% מהגפנים באזור.
הדוארו נתפס כאזור יין הידוע ביינות הפורט שלו ולא סתם. כ- 59% מכלל היין הינו פורט אדום רק 27% הינו יין אדום יבש השאר מתחלק בין פורט לבן ויין לבן יבש.
זני ענבים: פורטוגל היא ביתם של ענבי יין רבים, אנדמים וייחודיים לה. כמה מהם מאפיינים את הדוארו ונחשבים כמרכיב מרכזי ברקיחת הפורט. אתמקד בארבעה מרכזיים, אותם חלקתי לשני קבוצות אותם שנח לזכור.
קבוצת הטוריגה:
Touriga Nacional - בעיני רבים נחשב למיטב של פורטוגל ולמרות תשואות נמוכות, הנותנים מס' אשכולות בודדים של עבים כחולים/שחורים, הוא משמש מפתח מרכזי בבלנדים בעיקר בדוארו וב- Dao. טוריגה נסיונאל מספק מבנה וגוף ליין, עם טאנינים גבוהים וטעמים מרוכזים של פירות שחורים. מבקרת היין, ג'נסיס רובינסון השוותה את היחסים של הענבים עם טוריגה נסיונאל כמו היחס של קברנה סוביניון לקברנה פרנק. בדוארו הגפן גודלת על קרקע שהיא יותר סלע ממצע.
Touriga Francesa - גם טוריגה פרנקה הינו אחד מהזנים המרכזיים בבלנד הכללי של הפורט. להבדיל מהנסיונאל הפרנקה קליל יותר ומבושם ומוסיף עידון ליין. כאן השוותה ג'נסיס רובינסון את היחס ההפוך,של הפרנקה אל מול הנסיונאל, כיחס של קברנה פרנק לקברנה סוביניון. אין הרבה מקורות לגבי מוצאו של זן זה אך הסברה הרווחת שהוא תולדה של הכלאה בין: Touriga Nacional ו- Mourisco de Semente. בדומה לטוריגה נסיונאל גם גידולה של גפן זו הינו קשה ונותנת יבול נמוך מאוד.
קבוצת הטינטות:
Tinto Cao - מהות השם של הזן בתרגום לקוי הינו: כלב אדום. זן מהמאה ה-16. גפן זו אשר מייצרת תשואות נמוכות ביותר הביאו כמעט להכחדתה למרות איכויות היין שהיא נותנת. הכורמים המקומיים גילו שהגפן מתפתחת יפה עם חשיפה מופחתת לשמש אז הענב נותן מגוון ניחוחות ארומטים ואלגנטים.
Tinto Roriz - אחד מזני הענבים הנדירים והיקרים לעשייה משני צידי הגבול. ממזרח ספרד,שם הוא נקרא טמפרניו וממערב פורטוגל, שם הוא נקרא Aragones או Tinto Roriz. הענב נותן חוסן, אלגנטיות ועושר של טעמים עם טעמי לוואי של פירות יער פיקנטים. גפן זו להבדיל, מתאימה לסוגי אקלים שנים ולקרקע נושאת אופי חולית או גיר.
רשמי טעימה:
לאחר נתוני פתיחה מרשימים שכאלה, יצאה הטעימה לדרכה במהלך חודש נובמבר האחרון. עשרה בקבוקים נפתחו ונטעמו, לאחר שעשיתי עבודת מחקר קטנה מקדימה לגבי יצרנים מובילים ונחשבים של האזור ובצירים מוצלחים. לבסוף אפשר לסכם את זה ב אכזבה מסוימת. גם מצד הח'ברה המשתתפים וגם מצידי. עם כל הצער שבדבר וזאת לאחר השקעה גדולה ועצומה להוצאתה לאור של טעימה שכזאת. הסגנון הכללי הרווח של היינות הוא, גוף כבד מלא ועשיר, עתיר עץ, פרי מרוכז ויין מאוד מודרני. לא נתקלנו בשום ייחוד אקסטרא. היינות טובים לא רעים אבל אין בהם שום עניין מיוחד שיבדיל אותם מאזורי יין אחרים נחשבים יותר. אך מכיוון שמבחינתי עולם היין הינו ניסוי ותהייה אז הכל לטובה.
לסיום Port להבדיל:
אז אחרי שציינתי שפורט לא היה בהתחלה בתוכניות שלי, כמה טוב שדני שינה לי אותן. ראשית אין מנוס מפורט, כל חנות יין סופר או מרכול, גדוש באגף היינות המחוזקים באינספור יצרנים ובצירים. ואתה מקבל תחושה של מעין גאווה לאומית שמחויבת להצגה בכל חנות שמכבדת את עצמה ומסתבר ש... כולן. ישנם מס' רמות של פורט אציין חלק מהן כאן:
Ruby - יין המיוצר מענבים באיכות בינונית ומיושן לפחות שנתיים בחבית.
Tawny - מיוצר מענבים באיכות בינונית ומיושן שנתיים עד 7 שנים. צבעו מהגוני עם טעם אגוז ויבש יותר מן ה-Ruby.
LVB - יין שיוצב מבציר משובח של שנה אחת, יושן במשך כחמש שנים שנים בחבית ואז הוכנס לבקבוק. דומה במקצת לוינטג' אבל מוכן לשתייה עם הכנסתו לבקבוק. טעמו קטיפתי ורך יותר.
Vintage - מיוצר מהבציר המשובח ביותר של שה מסוימת ולא בכל שנה. מיושן בחביות במשך שנתיים ולאחר מכן בבקבוק במשך כ- 10 שנים לפחות,(אגב היחידי שמאבד מעוצמתו ומטעמו לאחר 3 ימים מרגע פתיחת הפקק שלו להבדיל מהאחרים שמתיישנים יותר בחבית ויכולים לא לאבד מערכם גם חודש אחרי הפתיחה),צבעו בורדו וטעמו פירותי,עדין ומורכב יותר.
Nacional - ספק אם אנשים מכירים רמת פורט זו שכן היא נדירה ביותר ורק בשנים מאוד מאוד מיוחדות שבהן תוקפת פטרית הבוטסריטס את הענב ונוצר כאן יין בסגנון טוקאי, קינוח. מחירו של יין כזה יכול לטפס את האלף אירו לפחות.
לסיכום:
שתינו Dows Vinttage Port 1994 במילה אחת, מ ד ה י ם . עושר של טעמים, חמוציות, פרי אדום, טחב ופטריות. מתיקות וגוף שיושבת על הלשון בצורה קטיפתית ונעימה. 1994 שנה אדירה בדוארו, Dows יצרן נחשב ומסורתי ובמושגים מקומיים למרות 21 שנותיו של הבקבוק מדובר ב"תינוק".
למרות ששאר היינות קצת פחות פגעו במטרה, עדיין לא גרעו אלה ולו דקה אחת או רגע נתון מהטיול באזור היפהפה ומיוחד זה. נופים, אנשים, ריחות וטעמים וכמובן השותפים הקבועים שלי אשתי ובתי היוו חוויה משמימה עליה אני ממליץ לאחרים בפה מלא.