אי שם בצפון הרחוק באטליה' קצת מתחת לאגמים המפורסמים והמתויירים נמצא לו חבל ארץ קסום הידוע בפסטות הנהדרות שלו ופנינת המטבח המפארת כל מטבח איטלקי שמחזיק מעצמו כזה: פטריות כמהין= טרטופו. אך מעבר לאוכל הנהדר, קיים חבל יין מזה עשרות שנים ויותר המהווה את עידית היין האיטלקי.
בחודש מאי השנה, ערכנו טעימת יין נהדרת ומדהימה שעסקה בכפר ברולו ויינות בעיקר משנות ה- 90 מעט צפונה ומעט דרומה. המסקנה שהתקבלה שמדובר ביינות מאוד מחוספסים שצריכים זמן התיישנות רב בבקבוק על מנת להראות את יכולתם. במהלך הטעימה ערכנו פלייט השוואתי בין שני יינות כאשר אחד מהם היה ברברסקו של יקב Pio Cesare משנת 1997 אף אחד מהנוכחים כמעט לא זיהה את ההבדל בין השניים ומדובר היה שוב ביין מחוספס שצריך היה עדיין את הזמן שלו. מכאן ואילך הרעיון להרמת טעימה של ברברסקו מתיישנים, הייתה עניין של זמן. כך במהלך טיול לפיאמונטה שלא קשור דווקא לנושא, לקטתי ב"עבודת מחקר" מקדימה מס' בקבוקים מתיישנים מהאזור וביום חמישי האחרון הגיע הטור שלהם להראות את יכולת השתבחות, התוצאה...
מבוא: ברברסקו הינו כפר קטן באפלסיון Langhe הוא צפוני ל- Barolo כ- 22 ק"מ בלבד אך עם זאת ישנם הבדלים מהותיים בין השניים.שני האזורים אמנם החלו את דרכם כיצרני יינות קינוח לבית המלוכה המקומי. שכן הקור בזמן הבציר הביא את הענבים ליקב עם כמות סוכר גבוהה ולזה תוסיפו את השימוש דאז בשמרי בר ותקבלו יינות עם משקעי סוכר גדולים מהרגיל. שימוש בשמרים מלאכותיים ושיטות ייצור מודרניות הובילו מהפיכה בתפיסה באזור. אך עם זאת יש לציין שברברסקו על יינותיו, יצא לאוויר העולם כ- 50 שנה לאחר ברולו ב- 1894.
באותו זמן סבל האזור כולו ממחלת הפילוקסרה והאזור הניב מעט מאוד יין, רק לאחר מלה"ע ה-2 הייתה זו משפחת גאיה שהעלתה את קרנו של האזור באטליה ובעולם היין כולו. תוספת כח נוספת הגיע מהיקב פרודוטרי שהוקם ב- 1958. הכפרים מהם מגיעים הענבים למעט ברברסקו הינם:טריסו, ניביאה ופראזיון. האזור עצמו קיבל הכרת DOC בשנת 1966 ובשנת 1980 את ה- DOCG.
ברולו מול ברברסקו: ובכל זאת מה ההבדלים בקרבה גאוגרפית כה צמודה? בראש ובראשונה הקרקע . בברולו הקרקע הינה עשירה בחימר ולעומתו ברברסקו הקרקע עשירה בחוואר. כתוצאה מכך רמת ה-PH גבוהה יותר בברולו מה שיוצר יינות עם יכולת התיישנות גבוהה יותר. החומצה פשוט מחזיקה את היין זמן רב יותר. בהתאם לכך התיישנות היין בחבית, הנדרשת בברברסקו הינה שנתיים ולעומת זאת בברולו היא 3 שנים. ובשביל להיקרא Riserva ארבע שנים בברברסקו ו- 5 בברולו.
ולטעימה עצמה: אין ספק שמבחינה לימודית באמת ראינו הבדלים מהותיים בין כח ההתיישנות של ברברסקו לעומת ברולו. בגדול היינות היו כבר רבם עייפים וראו מן הסתם ימים יפים יותר. אך עם זאת יש לציין שחוסר לקיחת הידיעה הזו בחשבון וגם את העובדה של אותו פלייט השוואתי שציינתי קודם לכן, גרם לי לקדם את האתגר שני צעדים קדימה ולהציב על השולחן יינות שחלקם היו מבוגרים מחלק נכבד של המשתתפים עצמם ואם עסקנו בשנות ה-80, תשעים ואילך דאז, הפעם ניצבו שתי יינות משנות ה- 70 והשאר שנות ה-90 המוקדמות.
לא אלאה יתר על המידה בתיאור כל יין ויין אך מצטיין הטעימה בעיני היה פרודוטורי 1970 Riserva יצרן מסורתי או אם לדייק קופארטיב שהוקם במסגרתו הנוכחית בשנות ה- 50. מה גם שמדובר בשנת בציר מצוינת.
ליין כלל לא היה צבע כמעט על גבול חום שקוף. באף ריח של ירקות מבושלים קלות. בפה חמיצות עדינה וקלה עם טעם של פירות יער עם תותי בר. ח ו ו יה הבעיה היחידה שזה נגמר מהר מידי.
עוד יצרן מצוין היה דווקא זה שהגשנו כליווי לאוכל - Brovia משנת 1998 יין עוצמתי ומלא כח שליווה נהדר את האוסובוקו שהוגש על הצלחות.
טעימה השוואתית בין סינגל ויניארד של גאיה לבין יצרן ברברסקו קלאסי מאותה שנה 1996
אוסובוקו וירקות שרש לצד אורז בזעפרן
לסיכום: סה"כ ערב עשיר, מלמד ומהנה. גם אם היינות מעט החטיאו את זמנם אחורה זה עדיין היה מסקרן וחוויתי לטעום יינות משנתונים נדירים אלה.
¨
Ò
¨
Ò
אי שם בצפון הרחוק באטליה' קצת מתחת לאגמים המפורסמים והמתויירים נמצא לו חבל ארץ קסום הידוע בפסטות הנהדרות שלו ופנינת המטבח המפארת כל מטבח איטלקי שמחזיק מעצמו כזה: פטריות כמהין= טרטופו. אך מעבר לאוכל הנהדר, קיים חבל יין מזה עשרות שנים ויותר המהווה את עידית היין האיטלקי.
בחודש מאי השנה, ערכנו טעימת יין נהדרת ומדהימה שעסקה בכפר ברולו ויינות בעיקר משנות ה- 90 מעט צפונה ומעט דרומה. המסקנה שהתקבלה שמדובר ביינות מאוד מחוספסים שצריכים זמן התיישנות רב בבקבוק על מנת להראות את יכולתם. במהלך הטעימה ערכנו פלייט השוואתי בין שני יינות כאשר אחד מהם היה ברברסקו של יקב Pio Cesare משנת 1997 אף אחד מהנוכחים כמעט לא זיהה את ההבדל בין השניים ומדובר היה שוב ביין מחוספס שצריך היה עדיין את הזמן שלו. מכאן ואילך הרעיון להרמת טעימה של ברברסקו מתיישנים, הייתה עניין של זמן. כך במהלך טיול לפיאמונטה שלא קשור דווקא לנושא, לקטתי ב"עבודת מחקר" מקדימה מס' בקבוקים מתיישנים מהאזור וביום חמישי האחרון הגיע הטור שלהם להראות את יכולת השתבחות, התוצאה...
מבוא: ברברסקו הינו כפר קטן באפלסיון Langhe הוא צפוני ל- Barolo כ- 22 ק"מ בלבד אך עם זאת ישנם הבדלים מהותיים בין השניים.שני האזורים אמנם החלו את דרכם כיצרני יינות קינוח לבית המלוכה המקומי. שכן הקור בזמן הבציר הביא את הענבים ליקב עם כמות סוכר גבוהה ולזה תוסיפו את השימוש דאז בשמרי בר ותקבלו יינות עם משקעי סוכר גדולים מהרגיל. שימוש בשמרים מלאכותיים ושיטות ייצור מודרניות הובילו מהפיכה בתפיסה באזור. אך עם זאת יש לציין שברברסקו על יינותיו, יצא לאוויר העולם כ- 50 שנה לאחר ברולו ב- 1894.
באותו זמן סבל האזור כולו ממחלת הפילוקסרה והאזור הניב מעט מאוד יין, רק לאחר מלה"ע ה-2 הייתה זו משפחת גאיה שהעלתה את קרנו של האזור באטליה ובעולם היין כולו. תוספת כח נוספת הגיע מהיקב פרודוטרי שהוקם ב- 1958. הכפרים מהם מגיעים הענבים למעט ברברסקו הינם:טריסו, ניביאה ופראזיון. האזור עצמו קיבל הכרת DOC בשנת 1966 ובשנת 1980 את ה- DOCG.
ברולו מול ברברסקו: ובכל זאת מה ההבדלים בקרבה גאוגרפית כה צמודה? בראש ובראשונה הקרקע . בברולו הקרקע הינה עשירה בחימר ולעומתו ברברסקו הקרקע עשירה בחוואר. כתוצאה מכך רמת ה-PH גבוהה יותר בברולו מה שיוצר יינות עם יכולת התיישנות גבוהה יותר. החומצה פשוט מחזיקה את היין זמן רב יותר. בהתאם לכך התיישנות היין בחבית, הנדרשת בברברסקו הינה שנתיים ולעומת זאת בברולו היא 3 שנים. ובשביל להיקרא Riserva ארבע שנים בברברסקו ו- 5 בברולו.
ולטעימה עצמה: אין ספק שמבחינה לימודית באמת ראינו הבדלים מהותיים בין כח ההתיישנות של ברברסקו לעומת ברולו. בגדול היינות היו כבר רבם עייפים וראו מן הסתם ימים יפים יותר. אך עם זאת יש לציין שחוסר לקיחת הידיעה הזו בחשבון וגם את העובדה של אותו פלייט השוואתי שציינתי קודם לכן, גרם לי לקדם את האתגר שני צעדים קדימה ולהציב על השולחן יינות שחלקם היו מבוגרים מחלק נכבד של המשתתפים עצמם ואם עסקנו בשנות ה-80, תשעים ואילך דאז, הפעם ניצבו שתי יינות משנות ה- 70 והשאר שנות ה-90 המוקדמות.
לא אלאה יתר על המידה בתיאור כל יין ויין אך מצטיין הטעימה בעיני היה פרודוטורי 1970 Riserva יצרן מסורתי או אם לדייק קופארטיב שהוקם במסגרתו הנוכחית בשנות ה- 50. מה גם שמדובר בשנת בציר מצוינת.
ליין כלל לא היה צבע כמעט על גבול חום שקוף. באף ריח של ירקות מבושלים קלות. בפה חמיצות עדינה וקלה עם טעם של פירות יער עם תותי בר. ח ו ו יה הבעיה היחידה שזה נגמר מהר מידי.
עוד יצרן מצוין היה דווקא זה שהגשנו כליווי לאוכל - Brovia משנת 1998 יין עוצמתי ומלא כח שליווה נהדר את האוסובוקו שהוגש על הצלחות.
טעימה השוואתית בין סינגל ויניארד של גאיה לבין יצרן ברברסקו קלאסי מאותה שנה 1996
אוסובוקו וירקות שרש לצד אורז בזעפרן
לסיכום: סה"כ ערב עשיר, מלמד ומהנה. גם אם היינות מעט החטיאו את זמנם אחורה זה עדיין היה מסקרן וחוויתי לטעום יינות משנתונים נדירים אלה.
¨
Ò
¨
Ò