כמו בקבוקי יין שמחכים להזדמנות טובה ושותפ/ה מתאים לפתיחתם וטעימתם נוצר לו "במקביל באותו זמן, בנק" קטן של סרטים, שנקרא להם בצורה וולגארית, לצורך העניין: "שאינם משתייכים לקטגורית הצפייה הקלאסית של גברים". וכך הם עומדים ומחכים להם בשקט בשקט, לחלון הזדמנויות אופטימאלי, לצ'אנס הראוי להם לצפייה.
השבוע מצאתי את עצמי בחלון שכזה ומעז יצא דבש שכן זכיתי לצפות באחד הסרטים היותר מרגשים ויפים בתקופה זו.
שם הסרט: Song For Marion
ז'אנר: דרמה בריטית
שחקנים מוכרים: טראנס סטמפ, ונסה רדריגב, ג'ימה ארטרטון.
העלילה: ארתור הוא זקן נרגן, זעוף פנים, אנטיפט שאינו מתחבר כמעט לסביבתו האנושית רק דרך אשתו מריון, חולת סרטן סופנית, השונה חברתית ממנו 180 מעלות ומוצאת נחמה דרך מקהלת שירה של מבוגרים, המונחית ע"י אליזבת שמוצאת שפה בעיקר עם בני גיל אלה. הקבוצה מתמודדת לתחרות שירה ארצית שבראשה עומדת מריון אך עם מותה מתחבט ארתור האם לקחת צעד אחד קדימה במקומה.
ובדעה אישית: דרמה בריטית במיטבה,המובלת במשחק מצוין של טראנס סטאמפס,התווה אט אט פסיפס של מערכת יחסים בין אנשים שונים לחלוטין כאשר את כולם מעצב בסופו של דבר הרצון לחיים מהותיים בעלי תוכן. עלילה מרגשת נוגה ונוגעת ללב,המלווה בפסקול צבעוני,נרקמת לה לאיטה ושואבת אותך אליה לעוד ועוד. ממנה ניתן ללמוד בנוסף שמתחת לכל בצל חריף מסתתר לו פרי עסיסי ומתקתק שמחכה להיקטף בדמי ימיו.
ציון המבקר: 9
.
;){kind=link}