עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

במירוץ היום יומי המטורף בחיינו מסתבר שאדם חייב שתהיה לו נישת בריחה כלשהי אני מצאתי אותה ואתם? חובב יין ברמ"ח איבריי ומנהל פורום טעימות עיוורות. מעת לעת תר לי בעולם ומטייל באזורי יין שונים ובהתאם גם סגנונות אוכל שונים. לא צריך להיות עשירים על מנת להנות ממנעמי החיים אבל צריך מעט רצון חובק דמיון לעשות זאת. אנסה להעביר לכם בבלוג זה חלק מחוויותי ומהרוח והאווירה של מסעותי.
מקווה שאצליח.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון

לבן על הגולן

30/12/2013 18:31
שרון תלמי

 אמצע השבוע, שעות צהרים, כביש 85 מצפון לדרום, ההתלבטות מערבה או מזרחה? אנחנו כשבועיים אחרי הסערה הגדולה של החורף שלצערי נראה לי תהווה את תמצית כל החורף,(ואשמח להתבדות), והאפשרויות טיול מקומי שניצבות בפני: ליהנות משרידי השלג ממערב לי על פאתי העיר צפת או לפסגות המושלגות והנמסות של החרמון והר בנטל. בסוף בחרתי לבן אבל מסוג אחר.

 רמת הגולן או בכינוייה ע"י חובבי התירוש ואנשי מקצוע בתחום, נקראת ארץ היין. איפשהו שם בשנות ה-80 המוקדמות יצר קואופרטיב בשת"פ של מס' מושבים/קיבוצים את המוסד - יקבי רמת הגולן ששנים לאחר יחשב ונחשב עדיין כפורץ דרך בעולם ותרבות היין הישראלית ל"תו תקן" ואיכות יין ישראלית. האנקדוטה הזאת הינה ידועה וישנה ולא אלאה את הקוראים שוב בפרטי היסטוריה זאת אך לרבים רמת הגולן תצלצל בראש ובראשונה כמושג נרדף ליין אדום ורק לאחר מכן ללבן. זני בורדו וסירה הינם שם דבר ברמה.

 ובחזרה לדילמה ממקודם. הכיוון שנבחר הינו מזרחה ובסופו של דבר לכיוון קצרין. אמנם לקצרין השלג טרם הגיע או נשאר אך אם ב"לבן" חשקנו ממש במקרה שביל הטיול שיצרנו הביא אותי שוב למנעמי היין הלבן של מס' יקבים בגולן. ועימם מס' הפתעות מעניינות שבסופו של יום העלו חיוך על דל שפתי.

ההתחלה הביאה אותנו לישוב קדמת צבי, מושבה קטנה אמנם אשר מכילה ביחס לגודלה כמות מכובדת של יקבים. הכיוון היה ליקב אסף אשר אותו לא הצלחתי לאתר ובסופו של דבר, לאחר שפקפקתי באמינותו של ה-WAZE נכנסתי כאינדיקאטור ומכווין ליקב בזלת הגולן. בעיני יקב מצוין שעושה יינות עשויים היטב וכבר יצא לי לשתות מס' מתיישנים של היקב שיודעים להתיישן יפה. אולי אין מורכבות גדולה ויינות סופר מיוחדים אבל החברה ביקב יודעים את מלאכתם נאמנה. טעמתי מרלו לראשונה ועוד 07 ובעיני עדיין סגור ומחוספס מעט. אבל אם כבר נכנסתי השרדונה, שגם אותו טרם טעמתי בעבר סיקרן אותי יותר. 100% שרדונה שעבר חבית כ-8 חודשים. היין סה"כ עשוי טוב, פירותי, חמאתי+,שרירני. ילווה נהדר מנות פסטה שמנת. לא נפלתי מהרגלים אמנם אבל הבעיה היחידה שכן הייתה לי איתו יותר היא: המחיר 120 ש"ח עבור שרדונה שכזה נראה לי מעט יקר מידי. כן נוסף ייזקף לזכות היקב בדמות מרכז מבקרים יפה ומסביר פנים, שם אגב הבהירו לי שה-WAZE אגב לא טעה בדיאגנוזה שלו ואכן יקב אסף העתיק את מקומו החוצה מהמושבה. אמרנו תודה והמשכנו הלאה ליקב אסף.


 הביקור הקודם שלי ביקב אסף לפני למעלה משלוש שנים הסתיים בקול ענות חלושה. יש לציין אבל שנחתתי עליהם באמצע הבציר ובקבוק של קברנה ואם תעשו 1+1 תבינו שנחמדות אולי הייתה מותרות באותו רגע. היקב ממוקם כרגע בדרך אפר קצרצרה בסמוך לצומת נשוט. נתחיל מויזואליות, היקב נמצא במתחם שמטרתו להתוות בצורה מלאה כאזור תיירות. במקום כרגע מעבר ליקב, בית קפה חלבי ובתהליך הקמה של מס' בקתות צימר. באופן אישי מאוד אהבתי את הכיוון, את המראה והתחושה שהמקום מנסה להעביר. באתי בגדול לטעום 4 עונות יין שמכיל ברבו את זן הפינוט'אז הדרום אפריקאי אבל שוב במסגרת ה"לבן" הופתעתי לטעום ולגלות שאנין בלאן  נ ה ד ר  100% שאנין מכרם מקומית של היקב. ריח פירותי מעלף של אתרוג מנטול וליימ. בפה יין שמנוני ועדין שממלא את חלל הפה נפלא עם ניואנסים קטנים של פרי הדר ואפטרטייסט בינוני. חטפתי מהר בקבוק, המחיר 90 ש"ח אבל שווה כל אגורה.


 אחרי נסיעה ארוכה הרעב התחיל לכנן בנו כמו גם קריאת הטבע ל-00 ולא שנת בציר. ובהתאם עשינו פעמינו לעבר מסעדת הקצבים - "מיטשוס". על המסעדה שמעתי רבות במדיה הכתובה וגם מחבר כזה או אחר. הופתעתי לגלות קונספט של יקב ומסעדה כמעט יחדיו. היקב הוא סלוקיה בגבו של יקבי רמת הגולן "המפלצתי" היקב התחיל פעילותו לפני כעשור בערך ורק לאחר מס' שנים הצטרפה המסעדה כשכנה נלווית לפעילות. הרעיון הוא להטעים את קהל הלקוחות ביינות היקב לצד בשר איכותי. קונספט שנתקלתי לא אחת ולא שתיים גם בחו"ל והופתעתי לגלות תוויות יין אנונימיות נהדרות תחת מחיר מגוחך. זכיתי לסיבוב היכרות קצר והסבר ביקב קטנטן זה ואפילו שמחתי לגלות שה"בוס" הגדול שלי - יוחנן דנינו, המפכ"ל, חזק בתחום היין גם כן, בדמות של חבית חצי פרטית. לשולחן שהוצע לנו מול האח במזג אוויר קריר במיוחד בחוץ התיישבנו ואט אט הוזרמו מס' יינות לטעימה. אמנם הבחירה למנת האוכל נבחרה כשיראז מקומי נחמד מאוד אבל דווקא כן נפלתי מהרגלים מהשרדונה המקומי שאלמלא נאמר לי שמדובר בשרדונה הסיכוי לזהות אותו בגפי היה אפסי. אף מאוד פירותי, בפה אגסים, ליצ'י/קיווי ותחושת טרופיות כמעין נגיעות אלזסיות. הזכיר לי במקצת את השרדונה הנהדר של עידו לוינסון הגראז' דה פאפא. המחיר עדיין שפוי בדמות 80 ש"ח למכירה במסעדה/יקב.

 ובכל זאת מילה או שתיים על המסעדה. הפתיחה נראתה מבטיחה, המקום יפה, נעים ומזמין. שולחן ליד האח, שירות מצוין. הפתיחים על השולחן,לחם הבית ומס' מטבלים,כנלווים למנה טעימים מאוד. אבל סלחו לי על השפה, ראבאק בשביל כמעט 400 ש"ח לשתי מנות עיקריות וכוס יין אחת בודדת ולמסעדה שחורטת על דגלה - בשר איכותי, אמצה את זה במילה אחת התאכזבתי. מנת הפריים ריב חצי ק"ג הייתה לא רעה סה"כ אבל עדיין רציתי וקיוויתי ליותר. התוספת החמה ליד בדמות של ירקות אפויים בתנור נעה בין נחמדה לסבירה,אנטיפסטי כפי שזה הוגדר מלכתחילה ע"י המלצרית זה בטוח לא בעיני. הסינטה המיושנת 300 גרם הייתה בעיניי מפלה. הבשר לטעמי סיבי יותר מידי. העשייה נראתה יותר כרייר מדיום מאשר מדיום. בפנים הבשר היה קר מה שנראה היה כבשר מופשר ולבטח לא טרי או מיושן. גם שהחזרנו לצלייה נוספת, הבשר נחרך קשות מבחוץ אך מבפנים לא היה עשוי וחבל שכך.

 יצאתי מאוכזב מהארוחה אך לא מחוויה כוללת וטיול של לבן על הגולן.


 



על מנת לכתוב תגובה יש להתחבר לאתר, או אם אינכם עדיין רשומים הרשמו בחינם.