התמורה הטובה למחיר נקודה

במהלך ביקור בצפון, עשיתי דרכי בהפוגות הסערה שהתחוללה, מעלה לעבר מרומי הגליל לטיול קצרצר, בכל זאת לא רואים כל יום שלג במרומי פסגות החרמון וכמויות של מים יפות במדינתנו, הדלה לצערי במשאב זה. רמות נפתלי היה הכיוון הכללי ועל הדרך החלטתי לשלב ביקור ביקב הרי גליל הממוקם לפאתי קיבוץ יראון.

 גילוי נאות אודה ואתוודה שכותב שורות אלה שהתחיל מבוכיו בעולם היפה, המגוון, העשיר וכמעט האינסופי הזה שנקרא יין כמו הרבה חובבי יין באשר הם, ביין הישראלי. עם השנים כאשר כמות התירוש שעברה על החיך והלשון הביאה לעיצוב, ידע וגיבוש עצמי בטעם האישי, מצאתי עצמי מעט נסוג ומתרחק מהבועה המקומית של היין. ניתן למנות 3 סיבות עיקריות. א.שיממון במגוון העשייה שברבה נוטה לממסכי בורדו ונלוו. ב. עצימות היין שנובעת ממיצוי פרי גבוה כתוצאה מהאקלים החם בו אנו נמצאים,(עובדת טבע מוגמרת),ושימוש רב מידי בעץ שגורמים ליינות כבדים ועפיצים שנותנים תחושה פחות נעימה בחיך...לפחות שלי. ג. יוקר המחייה במדינתנו שרובץ כעול על כולנו בכל פרמטר אפשרי וגם לצערנו במדף היין - משמע היינות יקרים מידי לא פעם ולא פעמיים בעבור תמורתם.ולמעשה זה הוויכוח האולטימטיבי האינסופי שאין בכוונתי כאן לפתוח אותו בשנית.

 ובכל זאת לא אשקר תווית ישראלית מהווה כ - 50% מסה"כ תפוסת מקרר היין שלי.שאלו הכיצד בסתירה לדברים הנ"ל. ואם נחזור רגע אחורה לפסקת הפתיחה שלי ארצה בכל זאת לציין כאן יקב אחד שמאז ומתמיד שיחק אותה בעיני - יקב הרי גליל. היקב הוא מיזם משותף של יקבי רמה"ג וקיבוץ יראון ומהווה אף כתוכנית מגירה של יקבי רמה"ג ליום בו תוחזר הרמה במסגרת הסכם שלום כיקב הממשיך את הדרך.

 בעיני היקב מייצר יינות המהווים את התמורה הטובה ביותר למחיר שנמצאים כיום בשוק המקומי. ומעבר לכך פסיספס של מס' סדרות, זנים וסגנונות הנעים בין יינות יומיומיים טובים ולא יקרים מידי ליינות אמצע ודגל בעלי יכולת יישון ואיכות שלא נופלים מאחיהם ברמה"ג ובכלל ביקבי הרמה והאזור ועדיין במחיר שפוי המתאים לכל כיס. אז בביקור קצרצר הספקנו שוב לעבור במרכז המבקרים היפהפה של היקב ולטעום מס' דברים חדשים ופחות חדשים והתחושה שהיקב שומר עדיין על רמה טובה ויותר למרות עזיבתו של גבי סדן, היינן המצוין שפרש לטובת יקב "שבו", יקב השווה פוסט בפני עצמו. אז מה טעמנו:

וויוניה - יין לבן זני, מענב צרפתי במקור מעמק הרון. באופן אישי יש לי בעיה עם הזן הזה יש לו סיומת מתכתית מידי וירקרקה יתר על המידה שנותנת סיומת מעט לא נעימה בפה. איכשהו ביקב מייצרים שני תוויות יין מהזן כאשר אחת עברה מעט חבית והשנייה ללא. דווקא התווית עם החבית הפתיעה אותי לטובה, הצליחו לרסן את הזן והתוצאה יין לא כבד, קליל ומאוד נעים בפה במחיר שפוי של שניהם, המהווים חלופה הולמת לאמצע השבוע שתוכל ללוות נהדר מנות פסטה ועוף.

אלה - סדרת האמצע של היקב. בתערוכת יין קודמת שתיתי את אלון שלא היה לי נעים בפה לטעמי היה מרוכז מידי וסירופ. לעומתו האלה שהינו ממסך על בסיס סירה לעומת אחיו בסדרה מאוד רגוע עם טעמים המזכירים מעט פירות יער וחמיצות יין מאוד מתונה. שוב יין לאמצע השבוע שילווה בצורה נהדרת מנות בשר בקר או נקניקיות עשירות. גם כאן תמחור שפוי.

פנורמה בדרך מהיקב

ואי אפשר לסיים ביקורת על היקב בלי מילה טובה ויותר על אחת היינות הכי אהובים עלי בארץ. יין שנותנת תמורה יותר ממצוינת עבור העלות שלו. יראון, הינו בלנד בורדו תווית אותה החלו לייצר בשנת 2000. בטעימת אורך שבה השתתפתי לפני כשנתיים של כמעט כל הבצירים למעט 2000 כל היינות היו טובים ומיוחדים בעיקר בציר 2001 ו-02 שדרך אגב נמכרים ביקב עדיין. למי שיש "שכל" שיקנה קרטון מהבצירים האחרונים שנמכרים עדיין במחיר מניח דעת ויותר מכך וישמור אותם לאירועים מיוחדים. בעתיד הרווח כולו יהיה שלו. ובכל זאת לעכשיו מומלץ כיין לסופ"ש או למפגש מיוחד של אנשים שידעו להעריך יין טוב. מומלץ לפתוח את הבקבוק לפחות כשעה ויותר לפני. בסופת חורף כזו שהייתה, ילווה בשלמות מנת חמין טובה וחמה.