אתמול עם השמע דבר מותו של אריק איינשטיין עקבתי אחר הכתבות השונות שרצו לאחר מכן בעקבות ידיעה זו. בעבר הרחוק לא כל כך אהבתי את המוסיקה של אריק. קצת לפני גיוסי לצבא ביליתי תקופה מסוימת בתנועת הנוער השומר הצעיר, קצת אבסורד יש לאמר לאדם שבא נולד וחי בבית ימני, שסבא וסבתא שלו היקרים ז"ל היו יוצאי תנועת הנוער בית"ר שעימם גם עלו לארץ. ובכל זאת אריק איינשטיין היה אחד הזמרים המושמעים בתנועת השמו"צ, דאז העדפות המוסיקליות הישראליות היו שונות: משינה, נוער שוליים, אדם,(כן היה אחד כזה פעם). בעיני הוא פחות עניין. עם חלוף השנים התבגרנו מעט, דברים השתנו, האסכולה האינפורמטיבית והמוסיקלית בהתאם התרחבה, השתנתה ובעיקר התעדנה. ההכרה והידיעה באריק איינשטיין כאייקון ישראלי הייתה ללא ספק בעיני.
1939-2013, אריק איינשטיין יהי זכרו ברוך
היום בבוקר במהלך טיול באזור הצפון, עם רדיו ודיסק מקולקל כאשר ברקע בוקעים אינספור משיריו של אריק לרגל היום העצוב הזה, הגעתי להכרה ומסקנה כאחת שאריק הוא לא רק זמר גדול אלא הוא הרבה יותר גדול ממה שנתפס לי וממה שחשבתי. עשרות שירים מוכרים אם לא מאות המהווים נכס צאן ברזל בתרבות הישראלית,המעקלת דרכה למקומות לא תמיד טובים בתקופתנו אנו, בין אם כתב/הלחין או שר גרמו לי מעט להבין באיזה איש גדול ומיוחד מדובר. תוסיפו לו את הענווה והצנעה שאפיינה אותו בעשייה טהורה נטו, באותן שנות הסתגרות והתבודדות ממעריציו ואוהביו ותקבלו שלם העולה על סך כל חלקיו.
למרות שהשיר הינו שירו של שלמה ארצי, אני חושב שאין שיר מתאים יותר מזה לציון זכרו והוויתו של אריק איינשטיין.
;){kind=link}