שמחה & Rhone

 בשנת 2011 בטיול ספונטני ולא מתוכנן, ביחד עם אשתי וממש במקרה הגענו לחבל בורגון. מן הסתם עמק הרון היה ממש במרחק נגיעה משם וזה היה מתבקש לפחות לתת גיחה קצרה לשם. למעט טיול מהנה וחופשת קיץ שבאה בזמן עבורנו, זה היה טיול לימודי ומשכיל עבורי. למדתי מקרוב להכיר קצת יותר לעומק את בורגון ולשבור את המחסום הפסיכולוגי של פינו נואר. ולקבל פרספקטיבה ויזואלית ואינפורמטיבית על השפיץ של צפון הרון. כחודשיים לאחר מכן ערכנו אני ואסף שותפי לפורום טעימת יין שנשאה אופי אדום של צפון הרון. מפה זה כבר לא הייתה שאלה, אלא עובדה מוגמרת שעמק הרון ממוקם חזק בתחום הפייבוריטים שלי. עברו להם 4 שנים אווירת החורף של אז התחלפה לה לחום המהביל והמיוזע של אמצע אוגוסט, הקדירה בסיר התחלפה לה לפשטידה וסלט קיצי והחשוב מכל צבע היין התחלף באופן מוחלט ללבן.

אבל לפני הכול, עמק הרון...

צפון הרון,(=Rhone septentrinal), להבדיל מאחיו הדרומי הינו אזור הרבה יותר קטן בשטחו, האקלים הינו יבשתי, הסברה טוענת לשתילת גפנים ראשונות ב- 600 לפנה"ס, מגוון זני הענבים ממוקד יותר: סירה באדום,(=למעשה מקור ראשוני של גידול ענב זה בעולם), מרסאן/רוסאן/וויונייה בלבנים.

מכיוון שטעימתנו כללה יינות לבנים בלבד אנחנו נסרוק את האפלסיונים הרלוונטיים בלבד.

Condrieu:

 אפלסיון על טהרת הלבן גרידא וממוקם שני בסדר יורד מצפון לדרום. הכרמים ממוקמים בשיפוע תלול לעבר נהר הרון, בדומה לאפלסיון Cote Rotie. ענב הסולו כאן הינו ויונייה. זן הויונייה נהנה כאן מאדמת הגרניט מזה מאות שנים. הויונייה למעשה כמעט נעלם ונשכח מהעולם עם השנים ורק בשנות ה- 70 זכה לעדנה מחודשת באזור. טעמו של הויונייה נע בין משמש, לאפרסק ואגס, בעל מבנה שמנוני במקצת וארומה עשירה. האלכוהול שנוצר בעשייתו גבוה יחסית כ- 13.5% אלכוהול ויותר ומנגד החומציות נמוכה. היינות באופן כללי הינם מיועדים ליישון ארוך טווח.

מה שתינו מהאזור?

***הערה כללית לפני, באופן אישי יש לי קצת בעיה עם הזן הזה. הוא סובל הרבה פעמים מטעמי לוואי מתכתיים, עומס של פרי וכבדות מסוימת שמתאימה יותר לכיוון יין אדום. אחרי הטעימה של יצרנים הנ"ל, הדעה שלי השתנתה big time. עבודה נכונה ומהוקצעת ע"י יצרנים טובים הובילה פה למוצר מצוין בכל המקרים.

Pierre Gaillard 2013- יין שהביא לי חבר בגלל "הגדלת ראש" למרות שלא ביקשתי  ממנו אלא משהו אחר לחלוטין אבל מעז יצא דבש. בשומת עשירה וריחנית של דבש והדרים מתקתקה ומושכת. בפה גוף מלא, משמש ואפרסק בשל, פה מעט מוחצן עם סיומת מליחה קלות ומינרלית. לא שיא התחכום אבל היין פשוט טעים להפליא.

Andre Perret Chery 2013- יצרן מאוד נחשב שלצערי אינו מיובא ארצה. סגנון שונה מהיין הראשון שטעמנו. היין מרגיש "קר" יותר. אף מתון ומאופק של פיטנגו ומעט בשומת. הגוף מלא וכבד, מורכב וממוקד יותר, עם מס' רבדי פרי. היין לא חנפני ולטעמי צעיר עדיין ועוד דורש זמן יישון אך מורגש כאן פוטנציאל טוב ויהיה מעניין לחזור אל תווית דומה, עוד שנה/שנתיים. 

Domaine Georges Vernay, L'enfer 2010- נתחיל מהסוף יין  מ ד ה ים. ג'ורג ורנאי, מחלוצי האפלסיון ויש הטוענים שהביא את זן הויונייה לקדמת הבמה. אחרי שטעמתי כבר פעמיים מיצרן זה, אני מבין גם למה. ג'ורג מצליח לרסן את הענב ולאלף אותו ליצירות על של האזור. בעבר יובא היקב ע"י שקד, עקב מחיריו הגבוהים כנראה לא קצר הצלחה ומכירה וכבר זמן רב לא יצא לי לראותו על המדפים בארץ.

 אף מתקתק עם ניחוחות דבש. בפה חמיצות טובה, מתקתקות עדינה ברקע, טעמי תה, ירקרקות מינורית. הכול באיזון ובבלאנס נכון. הרמוניה. לא זול אבל שווה כל סנט.  

Hermitage:

אחד מאזורי ההי לייט בה' הידיעה. אביר היינות האדומים של צפון הרון ונחשב לדם הכחול של האזור. ידוע בעיקר ביינותיו האדומים בעלי יישון ארוך ויינותיו הלבנים המורכבים. האפלסיון הינו אחד מהקטנים בצפון הרון וממוקם בגדה המזרחית ממול לעמיתו, Saint-Joseph. הגפנים נטועים כאן מתקופת הרומאים. וממוקמים בדרום מערב של הגבעה עם פנים לשמש של אחה"צ. האפלסיון עצמו יושב על גבעת גרניט בודדה, החולשת על העיירה Tain Hermitage. שלושת רבעי ייצור היין באזור הוא אדום, 25% הנותרים הינם יינות לבנים מבוססי רוסאן/מרסאן.

מה שתינו?

Domaine Jean-Louis Chave 2009- אחד מהייננים החשובים והמובילים באזור, יקב משפחתי שעובר מאב לבן כבר מהמאה ה- 16. אף מעלף. טחב, אדמה, פיג'ויה, פיטנגו. פה מלא ועשיר, קשה ודיי סגור עדיין. להזכירכם יין לבן בן 7 שנים ואפילו לטעמי לא באמצע הדרך. תחושת אלכוהול קצת גבוהה ומעט מתיקות. יין עשוי כהלכה, ליישון ארוך טווח. הסבלנות תשתלם כאן אך לא במקרה זה בו הקדמנו את המאוחר. ולמרות זאת, יין מרשים ביותר ללא ספק.

לסיכום כללי: אזור מהפנט ומדהים. יינות מרשימים ועשויים כהלכה. למרות חששות ראשונים שצוינו קודם לכן, התבדיתי מהר מאוד עם פתיחת היין הראשון כבר. ולמרות שיין לבן מנגן חליל שני באזור אין הוא נופל ולו לרגע אחד מרעיו האדומים. כיאה ובהתאם לאזור יין קטן המייצר כמויות זעומות יחסית, המחירים אינם זולים וכאן עלתה סוגיית, המחסום הפסיכולוגי של כמה אני מוכן להוציא על יין לבן לעומת יין אדום ולצערי גם כאן התפיסה עדיין תקועה בבסיס ישן של: הרבה פחות. טעימה זו במקרה, מוכיחה סטירה כנגד ל"שמרנים",(שגילוי נאות גם אני נמנה עליהם לא פעם ולא פעמיים). כן ירבו טעימות כגון אלה על מנת להוכיח אחרת, לבן=אדום.