סיפור קטן לפני. שהתחלתי דרכי ומורה נבוכים בעולם היין לפני מס' שנים, לאחר מס' ניסיונות כושלים, לפחות מבחינתי עם זן הסוביניון בלאן הגעתי למסקנה, שהוא חמוץ לי מידי. מצחיק נכון? אכן זן הסובניון בלאן נושא בו חומציות שנותנת גם ארומטיות וגם עושר טעמים. אני, דאז לא אהבתי. עם השנים שהלשון התחדדה והתייצבה על טעמים אישיים, התחלתי לשתות יותר מהזן ותוך כדי אסף שותפי עם הרצת הפורום שלנו ניסה לשכנע אותי לייצר טעימה זנית של ס.בלאן אחרי מס' ניסיונות סירוב ודחייה כבר לא הייתה ברירה וכך אי שם בשנת 2010 נולדה לה טעימה מעלפת זנית של הבלאן. בטעימה זו אחד מהיינות היו שאטו סמית הוט לאפייט יצרן מהמם שיש הטוענים שיינותיו הלבנים אף עולים על האדומים. מפה סיפור האהבה של י עם הלבנים של בורדו החל לפרוח.
מזה שיותר משנה אני ואסף מנסים להריץ טעימה לבנה בורדולזית כזו שתכבד את עצמה. אך בעיות לוגיסטיות של יבוא מאוד חלש של נישת יין יקרה זו מנע מאתנו לקדם את הנושא. בשלב מסוים התחלנו לקחת את הנושא חזק יותר וכך אחרי ליקוט מדרך היין בארץ, קנייה בחו"ל וקניות מאוספים פרטיים יצאה לדרך טעימת הקייץ המיוחלת שלנו, טעימת לבנה של - pessac leognan
אז בקצרה על האזור. נתחיל מזה שבורדו היא אסוציאציה נרדפת למילה יין אדום לאו דווקא ב - pessac leognan. פסאק אינו תת אפלסיון שיושב בתוך האפלסיון הגדול יותר Graves אשר משתרע על הגדה שמאלית/מערבית של נהר הג'ירון, אשר מחלק את בורדו לשנים. אורכו של הגראב הינו 60 ק"מ ורוחבו 12 ק"מ. כרמיו נחשבים לוותיקים ביותר בבורדו. הקרקע שבעברה הייתה מכוסה בים, עשירה במאובנים והינה חרסיתית עם מעט חול. pessac leognan ממוקם בחלקו הצפוני של הגראב ובהשוואה לאפלסיונים אחרים נמצאים בו כמות גדולה יותר מכל אפלסיונים אחרים של יינות לבנים כ- 33% מסה"כ היינות בו הינם לבנים. הזנים הינם: ס.בלאן, סמיון ומוסקדה. בבקבוק לבן אגב חייב להיות לפחות 25% של ס.בלאן לפי החוקים המקומיים. עד 1987 אגב pessac leognan הייתה מוגדרת כחלק אינטגרלי מהגראב ונקרא Haut Graves. היינות הלבנים של pessac leognan ניתנים כבר לשתייה אחרי שנתיים מהבציר וטעמם יזכיר טעם של נקטרינה כאשר הוא יתבגר למעלה מעשור טעמו יזכיר טעם של אגוזים, דבש ורפרפת פודינג. היינות הלבנים נחשבים לגדולים שבלבנים של צרפת.
אז מה היה לנו ועל מה נחה ידינו? שמונה בקבוקי יין, שישה מהם מ- pessac leognan עצמו, חמישה מהם Cru Class'e, אחד נוסף מ- Pauillac כיין "מוקש",(טעימה עיוורת), ואחרון חביב לקינוח סוטרן/Sauternes.
לא אכביר במילים ואסכם בקצרה שכל היינות היו טובים, מרתקים, מורכבים ומעניינים. לגבי שני היינות הגבוהים ביותר של הטעימה הייתה מחלוקת שכן נטען לגבי ה-Chateau Smith Haut Lafitte 2007 שהפקק קורקי ובהתאם היין מעט פגום אמנם אני מסכים שלהבדיל מהקודם 2006 ששתינו באותה טעימה שציינתי היה שוני מסוים ולרעה אבל עדיין לא גרע מהנאתי לגבי יין מורכב זה: אף של מעט טחב ודבש עם פה מאוד מרוכז, טעם לוואי של אתרוג עם סיומת ארוכה ביותר. לגבי ה- Domaine de Chevalier 2008 ביית מאוד נחשב היו גם טענות כאלה ואחרות אך בעיני הוא היה אף המצטיין של הטעימה לאותו ערב. יין כל כך מורכב של ריחות וטעמים. יין נוסף שמאוד אהבתי יותר היו: Chateau Haut-Bergey 2009 שהציג אף של נקטר אננס עם ליצ'י עם פטרוליות ודבש, בפה היין נותן לך תחושה של עטיפה שמנונית נעימה ומאוזנת. לקח ליין מעט זמן להפגין טפח או שניים ממנו וכנ"ל גם לגבי היינות האחרים. בהערה אישית לאחד החברים טענתי שזה למעשה עוול לפתוח רצף כזה גדול של בקבוקים מסוג זה שכן אין לך את האפשרות האבסולוטית ליהנות עד הסוף מיין כזה מורכב. אך מאידך גיסא אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה ושאלה יהיו הצרות שלנו בחיים.
יופי של טעימה מרתקת.
