ביום חמישי האחרון פורום היין של אסף ושרון התכנס לו לאחד הטעימות המרתקות ביותר שנערכו בו בחמש השנים האחרונות. אחרי חשיבה מאומצת וזריקת רעיון לאוויר, הכנו טעימה השוואתית של שני אזורי יין נחשבים ביותר: ריוחה מול בורדו ראש בראש. תשאלו מה הקשר בין טמפרניו לקברנה/מרלו? תשאלו מה משותף לצרפת וספרד למעט צבע אדום בדגל? ואיך אזור שטוח כמו בורדו מוצא את עצמו לעומת הררי ביחס אליו כריוחה?
על כך ועל רשמים מתוויות יין אדירות ומרשימות בכתבה הבאה.
ריוחה כאזור יין בעל עבר עשיר ומורשת בעלת מוניטין הינה מושפעת ושזורה עם אזור היין בורדו הצרפתי. Miguel Angel de Gregorio אחד הייננים המוכרים בריוחה הגדיל ותיאר את ריוחה כ"יין בורגנדי בסגנון אבל היסטורי מבורדו".
מבחינה גיאוגרפית ריוחה קרובה יותר לבורדו מאשר למדריד הבירה הספרדית, מפתיע אמנם אבל נכון וקיים. עובדה זו עמדה כאחד המפתחות החשובים בהשפעתה של בורדו על ריוחה.
ההתחלה היא איפשהו בשנת 1870 כאשר האונקולוג Manuel Quintano הושפע משיטות העבודה ב- Medoc והשימוש בחביות מתיישנות. אך בפועל ההשפעה הראשונית המשמעותית מתחילה בשנת 1858 כאשר הממשל המקומי מבקש מהמרקיז דה ריסקאל שחי בבורדו מזה תקופה, לנסות להעביר שיטות לימוד וטכניקות עבודה לייננים בריוחה. המרקיז שוכר את שירותיו של מומחה מקומי, Jean Pineau אשר מגיע לריוחה עם שתילים של זנים צרפתיים כגון: מלבק, קברנה/מרלו ופינו נואר ומנסה ללמד את הייננים המקומיים כיצד לעבוד עם חביות ויישון היין שדרך אגב בחלקו הגדול עד אז יותר מזכיר כמעין יין תוסס בסגנון בוז'לה צעיר. הבעיה מתחילה להיווצר שתהליך ההתיישנות בחביות דורש זמן, מה שיוצר בעיה של תזרים מזומנים ליקבים ופרמטר כלכלי זה מביא בסופו של דבר ללחץ על הממשל המקומי אשר מפטרים את Jean Pineau. המרקיז לעומתם מאמין בדרכו של Jean ומקים באחוזה שלו מקום עבודה ויקב אשר פה למעשה נוצרת ההתחלה הראשונית והמשמעותית של השפעת בורדו על ריוחה.
מחלת הפילוקסרה שפורצת בכרמי בורדו בפרט ובצרפת בכלל יוצרת ואקום שלילי של מחסור ביין מ- 84 מיליון הקטור ליטר בשנת 1875 יש ירידה ל- 23 מיליון הקטור ליטר בשנת 1889 עובדה זו מביאה את הנגסיונים לצאת החוצה מבורדו ולהתחיל לחפש חלופה אפשרית לבורדו ולהשלים את הפערים ל"נוזל המלכים". ההתפתחות של תעשיית היין בריוחה והסגנון הצרפתי המשפיע על האזור בניואנסים של יין מתובל והשימוש בחביות גורמים לכך שבעשור הקרוב הנגסיונים מייבאים עוד ועוד יין מריוחה לבורדו לשימוש מקומי וכמובן לייצוא החוצה.
לפתע ההכנסה הכספית העצומה מדרישות היין של הנגסיונים הביאה לפריחה כלכלית אדירה ודחיפה של תעשיית היין קדימה ויקבים ידועי שם כיום החלו להיבנות ולהיווצר: ריוחה אלטה, וינה טונדוניה ו- CVNE החלו את דרכם דאז. כמו כן הנגסיונים שהחלו לזהות בפוטנציאל הטמון של זן הטמפרניו החלו להתמקד ולטפח בזן הספרדי והשימוש בזנים צרפתיים כמו מלבק, קברנה ומרלו החלו לפחות לגמרי. כיום ניתן להגיד שההשפעה העיקרית של בורדו על ריוחה הינה למעשה בטכניקות הייצור, השימוש בחביות והתססה במיכלים סגורים וקטנים יותר. ופחות בתחום של הכרם וזני הענבים.
בשנת 1890 הפילוקסרה הגיעה להכות בריוחה ולאט לאט הנגסיונים החלו לעזוב אותה ולחזור לבורדו שהחלה להתאושש מהמגפה וחזרה לייצר כמויות יין גדולות יותר. אך למרות זאת ההשפעה הצרפתית נשארה וניכרת בכל הקשור לנושא של: מערכת הפצה חזקה, ייצור יין וכמובן הכרה בינלאומית ביינות ריוחה. עם זאת ההשפעה הצרפתית פגה מעט עם הזמן וגרמה למעבר של שימוש בעץ אמריקאי במקום צרפתי זול יותר שנשאר לייבוש בחוץ ולא ע"י יישון כמקובל אגב בסגנון הצרפתי דאז.
ולטעימה עצמה !!! אז מה שתינו? בגדול, שלושה פלייטים של שלושה עשורים רודפים. ועוד צ'ופר קטן לאוכל. מי ניצח חכו...
שנות האלפיים:
Artadi Pagos Viejos 2000
אף של דבש אדמה וטחב. בפה חומצה חזקה ודומיננטית המזכירה מעט תפוח ירוק. הפרי כמעט ונעלם ושקע פנימה. היין לא התרומם. או שנפלנו על בקבוק פגום או שהיין פשוט לא מוצלח. דיי מאכזב מיצרן מודרני אבל שעושה יינות כהלכה ולאחר שטעמתי מס' שנתונים מתווית זו מוצלחים ביותר הופתעתי לרעה מהיין.
Chateau Cantemrle 2000
אף של פטל חמצמץ עם ליקר דובדבנים. בפה יין עגול לא כבד, רך ודיי אלגנטי. הפתעה טובה ויופי של יין.
1:0 לבורדו
שנות ה- 90:
Vina Tondonia gran reserva 1994
קודם כל מ ד ה י ם. היין של הטעימה לא יאומן. ריח של סילאן ותמרים עם מתקתקות קלה. בפה גוף עוצמתי אבל מאוזן עם טעמים של בשר צייד ואינסוף של רבדים כאשר ברקע מתווספת מעין שמנוניות של בשר כבש.
בנימה אישית אני מוכרח לציין שאחרי שתי אכזבות מהיקב ותווית זו מבצירים אחרים קצת ירד לי מהיקב ולא ציפיתי להרבה אך להבדיל כאן מהפך כמו שנאמר פשוט יין יוצא מן הכלל ח ו ו י ה.
Chateau Montrose 1994
יצרן נחשב ומוכר מ- Saint Estephe אף מתקתק עם תותי בר ברקע ומעט אבק. בפה יין רך ונעים שנגמר יחסית מהר. אחרי מס' דקות בכוס היין מקבל תפנית והופך להיות עוצמתי ופראי. יין טוב לטעמי שאמנם קצת אחרי השיא שלו אבל ביחס לטונדוניה פשוט נעלם.
1:1 בענק לריוחה
שנות ה- 80:
Vina Real gran reserva 1987:
יצרן מסורתי ומאוד נחשב בריוחה. אף חייתי של אדמה, עור וזיעה. בפה חומצה חזקה ואפטר טייסט ארוך של חמוציות ותותים. אחרי חצי שעה בכוס נכנס למין מימד ריבתי סירופ ומאבד את האיזון שלו ביחס של בין פרי לחומצה ובהתאם מהגובה שלו והכיוון. מעט מאכזב לטעמי תווית האימפריאל שלו מוצלחת יותר אך בכל זאת מדובר ביין כמעט בן 30 שחי ובועט ומעניין כשלעצמו.
Chateau Haut Brion 1982:
שמו הולך לפניו וכל מילה מיותרת על יצרן זה שנמנה על אחד מחמשת הגרנד קרו קלאסה של גדה שמאלית בבורדו. שאפו לחברי אסף שהניח ידו על בקבוק והצליח לאתר שנתון נדיר שכזה.
הציפיות שלי היו בשמיים והסקרנות הרגה את החתול לפני הטעימה. הפקק התפורר מעט בזמן הפתיחה והיינו צריכים להעביר ולחדרר את היין לדקנטר מה שיתברר בהמשך כמהלך חכם בנגישות היין.
אף מעושן ומתקתקות קלה ברקע. התחיל לי בפה מעט אלכוהולי ובהתאם המתקתקות הנלווית, ברקע קצת ליקריץ ואפטר טייסט בינוני. בשלב זה לא הבנתי מה קורה ומה הולך פה? ואני פונה בהתאם לאסף עם פרצוף של סימן שאלה ואסף בהתאם מהנהן לי בראשו שכן גם לו פעם ראשונה לתווית אייקון זו.
אחרי חצי שעה בכוס בערך היין החל להיפתח והחל להפגיז עוד ועוד רבדים של ריחות וטעמים. בהתחלה טיפה ירקרקות מה שמעיד על חיות מטורפת של יין בן 33 שני,(גדול אגב בגילן מחלק הטועמים),לאחר מכן מעט פלפליות וטעמי לוואי של קפה. ופתאום זהו נגמר כמעט במכה אחת. למה? כיצד? איך? הסיבה פשוטה היין פשוט הסתיים לו בכוס. חבל אבל אין מה להגיד יין הדוניסטי שראוי לטעימה ושתייה בפני עצמו ובגפו אבל לצערנו מחירו שלא יסולא בפז לא מאפשר זאת לבורגנים ברמת הפרט.
בין לבין הייתה גם ארוחה טובה לצד הטעימה, מעשה ידיו של גרגורי אליה הצטרפו גם אנשי יין מוכרים בדמותם של אבי פלדשטיין היינן המצוין של סגל בעבר ויותם שרון Ex ברקן ויועץ ליקבים כרגע. לגולאש הנהדר הצטרפו יינות צ'ופר בדמותם של מרקיז דה ריסקל רזרבה 2004 שהפתיע אותי ממש לטובה בהרמוניה נהדרת ושאטו קווריסי 2004 בורדו עוצמתי ומודרני שהשתלב עם עצימות האוכל.
לסיכום: שני אזורי יין מדיהימים הקשורים ושזורים זה בזה, היוצרים סימביוזה נפלאה ולמרות שאני כותב ממקום סובייקטיבי המשוחד ליינות ספרד וריוחה בפרט, אודה ואתוודה שבורדו לקחה את ההובלה אך בהפרש קטן.
כן ירבו דילמות אלה...
