טעימת ארכיון נפלאה שנערכה לפני שנה ויותר במסגרת פורום היין שלי ושל אסף ומסקרת את הרון הצפוני. הרי היא מתומצתת כאן עבורכם:
מה ההבדלים בינהם???
להבדיל מהרון הדרומי שהינו אפלסיון הרבה יותר גדול מבחינה גיאוגרפית, השימוש בענבים כאן מתבסס ברבו על סירה ורוסאן ומרסאן בלבנים. להבדיל מהדרום שם רק בשאטונף עצמו יש למעלה מעשרה זנים שונים הנכנסים למותג העל של דה פאפ. ומבחינת אקלים הצפוני הוא קריר יותר כמובן.
אז בואו נתחיל לרוץ על האפלסיונים השונים:
Cote Rotie
האזור הצפוני ביותר של צפון הרון לאורך כ-8 ק"מ של הגדה השמאלית. עקב המבנה הטופוגרפי הקשה לבציר באזור זה, הוא כמעט ננטש בשנות ה- 60 אך התעוררות מחודשת של דור צעיר באזור זה הביאה לנטיעה מחודשת. גודל האזור כ- 235 הקטור,(2350 דונם) וייצור של מיליון בקבוקים בשנה. היין מאופיין כבעל צבע עמוק וארומה שופעת של פירות שחורים ופלפל, בעל טעם עשיר וגוף בינוני. היין ניתן לשתייה צעיר אך בעל יכולת התיישנות. האדמה הינה צפחה.20% מהענבים הם ויונייה השאר סירה.cote rotie מחולק לשני מקטעים, מדרום לעיירה אמפיוס נמצא הקוט בלונד המאופיין ביינות אלגנטים. ומצפון לו הקוטברון היושב על אדמות חימר "חלודות", המייצר יינות צפופים יותר ומלאים. כמאה מגדלים משני החלקים, מייצרים יינות פרימיום המבוקבקים לרב על ידם וחלק קטןיותר ע"י נגסיונים.
Condrieu
שטח כרמי האזור יחסית קטנים כ-130 הקטר. המבנה הטופוגרפי דומה Cote Rotie הכרמים ממוקמים בשיפוע תלול לעבר הנהר. זן הויונייה כמעט נשכח מעולם היין וזכה לעדנה מחודשת משנות ה- 70. הויונייה גדל בקונדריו מזה מאות שנים. וחול הגרניט המשופע במדרונות התלולים והאקלים היבשתי, רק עשו לענב זה טוב. טעמו נע בין משמש אפרסק ואגס ובעל מבנה שמנוני וארומה עשירה. אחד מגורמי הטעם בויונייה הוא האלכוהול הגבוה יחסית שנע באזור ה- 13.5% ומנגד בעל חומציות נמוכה. את היינות מומלץ לשתות צעירים בשלושת השנים הראשונות שלו.
St. Joseph
האפלסיון קשה להגדרה. מיקומו מדרום לקונדריו ומצפון לקורנס. אורכו 60 ק"מ, לאורך הגדה השמאלית של הנהר. עם 1100 הקטר ונחשב לאחד הגדולים ברון הצפוני. כאן 90% הינם סירה והשאר הנותרים הם: רוסאן ומרסאן. סגנון היין נושא גוף שאינו כבד מידי, פירותי ומעט טאני. יינות הסירה יהיו טובים לשתייה בין שנתיים לחמש שנים.
Hermitage
הרמיטאג' הוא אביר היינות האדומים של צפון הרון ונחשב לדם הכחול של האזור. וידוע ביינותיו האדומים המתיישנים לאורך שנים ולבנים מורכבים. הגפנים כאן נטועים עוד מתקופת הרומאים אם לא לפניו היוקרה של היינות עוד מהמאה ה-18 נחשבה ברמה שווה ליינות בורדו. ישנה אף סברה שיינות הרמיטאג' התווספו לעיתים לממסכי בורדו על מנת להעניק להם תוספת עוצמה, מורכבות וצבע. האפלסיון עצמו יושב על גבעת גרניט בודדה, החולשת על העיירה Tain Hermitage בגדה הימנית של הרון. השם הרמיטאג' נובע מאגדה המספרת על אביר פצוע, החוזר ממסע צלב ומסיים את שארית חייו כנזיר(= hermit) על גבעה,בה אגב ישנה כנסיה עתיקה בבעלות הנגוסיון פול ז'אבולה, המנציחה ומתעדת אגדה זו.
הקופארטיב של הרמיטאג' אחראי לשליש מהתוצרת של האפלסיון ולאחריו הבתים של: פול ז'אבולה ומישל שאפוטייה. אחריהם ישנם עוד 15 יצרנים קטנים יותר המבקבקים את תוצרתם לבד.
Cornas
האפלסיון קורנס נחשב לכבשה השחורה של צפון הרון. ענבי הסירה, בסיס היין האדום כאן, היו עד המאה ה-18 בעלי שם כענבים שרירניים אך מאז הם נשארו מעט מאחור. והיום הוא נחשב באיכותו כנע ונד בין האפלסיונים השונים.גודל האפלסיון הינו 110 הקטר.מחסור בריכוז יצרנים מובילים ששמם זורח מעל, להבדיל מאפלסיונים אחרים,הוריד מעט ויותר ממעמדו. הצד הדרומי של קורנס זוכה למעין סככה המסוככת עליו מפני הרוח ותורמת לבשלות הענבים.
בעבר יינות קורנס היו מוכרים כבעלי טאנין אגרסיבי ומוצק אך כיום: בשלות גבוהה יותר וסחיטת ענבים קצרה יותר תרמה לריכוך ולעגל את הטנין. והפכה את היין למועמד ראוי יותר.
St - P'eray
זהו למעשה האפלסיון האחרוןבמסע הצפוני של הרון. המיתוס מספר שנפוליון טעןשבצעירותו כקאדט St. Péray היו מהיינות הלבנים האהובים עליו. האזור הוכר כאפלסיון רשמי, AOC ב- 1936.אפלסיון קטן זה מייצר אך ורק יינות לבנים על טהרת ענבי מרסאן ורוסאן. יש כאן 2 סגנונות יין: רגיל ומבעבע שהאחרון מהווה 10% מעשיית היין, נעשה בשיטת שמפאן מסורתית ונמכר בעיקר באזור עצמו. היין היבש, הינו רך ועגול עם ניחוח פרחוניות מעט שונה מהיין של סינט ג'וזף ועדיף לשתייה בצעירותו.

