טעימת ארכיון - פטיט סירה, כחול/לבן

סירה קטנה

 ביום חמישי ה-10 למרץ התכנס לו שוב פורום היין של אסף ושרון, לטעימת זן ישראלי טיפוסי. והפעם על הפרק פטיט סירה. אז מהו? מיהו הבחור? קצת עליו.

 פטיט סירה או בשמו המקורי דוריף פותח ע"י פרנסואה דוריף מאוניברסיטת מונפלייה שבצרפת, במהלך המאה ה-19.  הוא הינו הכלאה של זני סירה ופלורסין. הוא פותח על מנת ליצור פתרון כזן העמיד בפני קימחון. מחלת גפנים שחיידקיה תוקפים את עלי הגפנים וגורמים להם להירקב. הזן עצמו לא נחל הצלחה רבה באזור אליו פותח-עמק הרון, עקב תנאי קור. נוסיף לכך גם שתילת יתר והשקיה מרובה וכל אלה תרמו לכשלונו המוחלט של זן זה בצרפת עד להיעלמותו כמעט מוחלטת ממפת היין הצרפתית. ב-1884 הגיע הזן לארה"ב ולאחר מס' כשלונות מצאו בזן זה פתרון לזנים אחרים בצורת ממסך. אם זה למימיות של הקב"ס, לחיוורון של הפינו נואר או לריבתיות של הזינפנדל.  גם בישראל יש הסטוריה קטנה לזן זה בשנות ה-70 גודל זן זה ביחד עם גרנאש וקאריניאן במטרה ליצור כמות גידולים גבוהה ובהתאם לכך גם אופי היין שהיה מימי וחסר טעם. ראשון החלוצים שהצליח לנפק מזן נוזל איכותי ובעל אופי,הינו דר' יאיר מרגלית שמצא כרם קטנה של פטיט סירה בסמוך לקדיתא שבגליל. הכרם ישבה על סלע יותר מאשר אדמה והינה כרם בעל, שעורבבה ביחד עם הקב"ס ונתנה לו הרבה נפח, צבע וטעם.

 פטיט בצרפתית פירושה= קטן אך הקטן בהקשר של זן זה מתייחס לגרעין הענב ולא לאשכול שהוא מאוד גדול וצפוף. הענב עצמו עשיר בטאנין בעל יכולת התיישנות ארוכה וריבוי של פיגמנטים עשירים בצבע כהה. הטעם הינו מאוד מפולפל ומתובל עם ניואנסים של פירות שחורים, שזיף ואוכמניות.

 לאחר סקירת שוק אתרנו חתך יינות דיי ממצא וזאת כמובן יש להביא בחשבון שמזן זה נוצרו יינות זניים איכותיים רק בשנים האחרונות כך שבחינת יין זה על ציר התיישנות מהותית הייתה אי ברת השגה אך עם זאת נתנה לנו התרשמות, אינדיקציה ובחינה מהזן הנ"ל. לטעימה זומן אורח כבוד בדמותו של זאב דוניה, יינן סוסון ים המייצר גם יין זני ואף הוא הוכנס לטעימה. ולהלן היינות.

יקב אלון, פטיט סירה, 2005 – יקב יחסית אנונימי מהיישוב אלוני אבא. צבע אדום שחור. באף מעט אציטון, פרי שחור ומתקתקות קלה. בפה מעט נוקשה, ירקרקות מפתיעה ברקע, מרירות של שוקולד, מאוד עפיץ. לטעמי היין עוד לא התקרב לשיאו ולמרות שהיה בן הזקונים בטעימה היה ניתן לחכות איתו עוד מעט קדימה. סה"כ הפתעה מעניינת ביותר.

ויתקין 2005 – צבע אדום דובדבן. באף פרי אדום, קאסיס. בפה גוף נעים ורך יותר עם מעט קרמליות. באופן אישי פטיט סירה של ויתקין אף פעם לא התחבר אלי יתר על המידה. כאן הפתעה נחמדה אולי השנים עשו את שלהם ונתנו ליין מעט אופי ועושר.

עמק האלה, פטיט סירה, 2007 – צבע שחור סגול ומדהים עוד בהשפכו לכוס. באף רימונים עם קאסיס מעט פטל. בפה הפתעה גוף בינוני ולא כבד מידי אך עם זאת יין מאוד מרוכז, בורשט/חמיצה, קרם קאסיס עם הרבה שוקולד ברקע. יין שהזכיר במעט אמרונה מאוד סמיך ולעיס אך עם זאת כיפי לשתייה ללא אוכל.

דלתון 2009 – צבע אדום שחור. באף דובדבן, ריבה, טבק, וניל קוקוס. בפה מתקתקות עם מעט שוקולד. יחסית זהו היין הצעיר שטעמנו בכל הטעימה ויין חדש מיידי דלתון. והוגדר ע"י הפורום כתמורה הטובה ביותר למחיר 65 ₪.

The hertic, petite sirah 2008 –  זהו יין העוקץ של הטעימה עם סיפור מעניין אשר אותו הביא ברק מיקב סומק. לדבריו במהלך ביקור אצלו ביקב, של זוג אמריקאים סיפרו לו אלה על יקב נהדר אמריקאי מאזור פאסו רובלה, דרומית לאזור סונומה, יקב אותו הם נוהגים לבקר בתכיפות ולקנות ממוצריו עליהם נמנה בין השאר פטיט סירה זני מוצלח אותו הם מייצרים וסיימו את הביקור בהבטחה שישלחו לו אחד כזה בעתיד. חודשיים לאחר מכן הגיע זוג אמריקאים נוסף אל היקב כאשר באמתחתם הבקבוק הנ"ל אותו בקבוק שהבטיחו לו הזוג הקודם.

 ולהלן רשמי הטעימה ממנו. צבע שחור/אדום עם מעט שוליים חומים. מריח מעט אלכוהולי יתר על המידה. בפה מאוד מרוכז, מעט פאנקי, תותי פרוטי, סובל קלות מעודף תיבול אך לא מוציאו מאיזונו. לאחר כמה דקות בכוס האף נהיה חזק יותר ועוצמתי, תה עם דבש ובשומת מתוקה חזקה. סה"כ יין מעניין בייחוד לראותו מול עמיתיו עולם חדש מישראל.

שילה, secret reserve, 2007 – צבע שחור סגול. אף לימוני, רימון ברקע, פירות אדומים, חמוץ מתוק. בפה אלכוהול מוגש יתר, אפטר טייסט ארוך. לסיכום ציפיתי קצת יותר מהיין ללא אמירה מיוחדת ביחס לעלות לא מוצדק. 140 ₪.

אבידן, פטיט סירה 2008 – זכינו לטעום בקבוק בטעימת בכורה לפני יציאתו לשוק. בקבוק שרק בוקבק לפני כחודשיים ימים לבערך ואותו הביאה שירה אבידן חברה בפאנל הטועמים שלנו גם. הבקבוק עדיין יש לציין ללא מדבקה מייצגת.

 צבע שחור כמעט אטום לחלוטין. אף מעט קמצני, מעט אלכוהולי. בפה וכאן הבדלי תהומי בין האף לפה, גוף מוצק ושרירי, טאנין חסון, הרבה פרי שחור,תה, שזיף בשל. יין מצוין לטעמי שאם הוא מתנהג כך בצמוד להלם הבקבוק שלו יש רבות למה לצפות ממנו בהמשך הדרך.

מונק, סוסון ים 2006 – קצת מלחיץ יש לציין לפחות עבורי כעורך הטעימה ומארחה. שכן לימני יושב היוצר זאב דוניה ותגובות לא טובות על היין בכל זאת יביאו אותי במוקדם או במאוחר לסיטואציה מביכה שכן אני הזמנתי אותו ולא משהו אחר. ובכל זאת.

 ראשית דבר הבקבוק נפתח כשמונה שעות לפני ששתינו ממנו וגם אז עדיין היה מאוד נוקשה. צבעו שחור. ריח של נפתלין, אבק, טחב ועדיין מעט סגור. בפה הרבה פרי אדום, חומצה טובה, גוף מלא, מאוד טאני עם הרבה כח במותניים ומסתיים עם אפטר טייסט ארוך. אחרי 20 דק' בכוס פתוחה מגלה נדיבות נוספת של שוקולד. גילוי לגבי היין הנ"ל אותו טעמנו כבר בטעימת הפאנל הראשונה שלנו ב-2009 וגם אז אחרי כ-4 שעות בדקנטר היין היה מאוד סגור. לטעמי סדרת המונק הינה אחת מהטובות שנעשו בארץ בפטיט סירה ותמחורו ביחס לאיכותו עדיין מיטיבה עימו.

לסיכום: זן שהפך להיות בעל צביון ישראלי אם זה הזן הבא של ישראל לא אוכל לאמר ללא טעימה השוואתית שלו יינות שהתיישנו מעט. בינתיים בצורתו העכשווית יהיה ראוי לו יותר להשתלב במימד הממסך ופחות בזני. אך זוהי דעה אישית.