מאז ומתמיד אני אוהד של מכבי ת"א כדורסל. הרבה ספורט קבוצתי הישגי אין לנו הרבה במדינתנו אנו ואולי בהתאם לכך המושג "הקבוצה של המדינה" עדיין תופס משמעות חזקה לגבי מכבי וכנגזרת חזינו בסאגה האדירה של הערצה והחשיפה התקשורתית בימים האחרונים בעקבות הזכייה שלה.
לי באופן אישי הייתה הרבה שמחה בלב בעקבות הזכייה ואחרי הניצחון בחצי גמר האמנתי שמשהו טוב הולך לקרות ולא נגררתי אחרי הספקולציות של חברי מסביב בדבר הנתונים על הנייר. במדינה קטנה כמו שלנו אך רוויה בהרבה צרות ובעיות אינספור זכיה ספורטיבית שכזו היא קצת יציאה מהשגרה ודבר טוב שיכול לקרות להרגיש ולשמח הרבה אנשים בעיקר האוהדים אך גם סתם אנשים מיום יום. וכל הדיבורים מעבר של המקטרגים פשוט לא רלוונטיים ומעניינים כרגע, הם יכולים להתעסק כרגע באכילת הכובע.
יום שני עם חזרתה לארץ של הקבוצה זכיתי מעט מההמולה סביב הקבוצה וקרבה לאותם שחקנים אנונימיים שעד לפני זמן קצר עמדו על המוקד בביקורת צולבת ואותם אף אחד לא ספר. באופן אישי כמו ילד קטן אפילו התרגשתי וגם שמחתי את שמחת הזכייה, השחקנים באיזשהו שלב קצת פחות אפשר להבין אותם עייפות, אינטנסיביות ומתח אבל אולי זה המחיר שאתה משלם ככוכב פתאום ויותר מזה...
כאלופי אירופה
עם ריקי היקמן
עם יוגב אוחיון
M V P
